זיתים ושמן

לדעת ראשונים רבים, חיוב הפרשת תרומות ומעשרות בזמננו מזיתים הוא מדרבנן, ככל דין תרומות ומעשרות בימינו. ויש הסוברים שחיובם הוא מהתורה, כפי שנאמר: "ראשית תירושך, דגנך ויצהרך... תתן לו".

חובת ההפרשה קיימת הן מעצים שגדלו בארץ והם בבעלות יהודי, והן מזיתים שגדלו במטע של גוי, לצורך שמן, אם גמר המלאכה (עצירת השמן או כבישת הזיתים למאכל) נעשו אצל יהודי.

זיתים שמקורם הוא בשטחי הפקר ודאיים, או שהם משטחי רשות מקומית, שנתנה רשות ודאית לכל אדם באשר הוא לקטוף, אינם חייבים בהפרשה כדין הפקר, אולם בכל מקרה של ספק אם הזיתים אכן הפקר, יש להפריש ללא ברכה.

לפני ההפרשה מומלץ לגעת בשמן על מנת לטמאו ושיהיה ניתן להשתמש בו לאחר מכן, זאת מכיוון שבזמננו גם לכהן אסור ליהנות כלל מתרומה טהורה.

כמו כן, פעמים רבות בבית הבד ישנה תערובת של שמנים שמקורם הוא מעצירות קודמות של שמן (על פי רוב לא מנקים את מערכת עצירת השמן בין הלקוחות השונים), ומכיוון שלהלכה אנו פוסקים שיש בילה בלח יש להפריש כפי הכמות הרגילה של ההפרשה.

לאחר ההפרשה מומלץ לתת את התרומה לכהן שישתמש בה לצורך הבערה כאמור, לחלופין ניתן לקבור את השמן באדמה כשהוא נתון בתוך בקבוק או שקית, או להשליכו לפח עטוף בשתי שקיות.

שימוש בשמן

ישנם רבים הנוהגים להשתמש בשמן לשם הדלקתו, כיוון שגם בזמן הזה מותר לכהן ליהנות משריפת שמן טמא.

גם במקרה זה יש לשים לב לכמה פרטים: יש לסמן את בקבוק שמן התרומה בסימון בולט ולהבהיר היטב שניתן להשתמש בשמן זה רק לצרכי הדלקת הנר ולא לשם מאכל, ולכן מומלץ גם לאחסנו במקום שונה ממקום אחסונם של שמני המאכל.

ההדלקה בשמן מותרת גם לאשת כהן שהיא ישראלית, אך בת כהן הנשואה לישראל, ואינה סמוכה על שולחן אביה אינה יכולה להשתמש בשמן התרומה לשם הדלקת נרות שבת.

לגבי נרות חנוכה נחלקו הפוסקים האם מותר להשתמש בשמן תרומה טמאה לשם כך, מכיוון שיש ליהנות משריפת שמן התרומה, ואילו מנרות החנוכה אסור ליהנות, לכן למעשה מותר להשתמש בשמן תרומה להדלקת נרות החנוכה רק אם אין לו שמן אחר לצורך הדלקת הנרות.

זיתים למאכל (כבישה) גמר המלאכה שלהם הוא רק לאחר סיום תהליך הכבישה כשהם ראויים למאכל.

בזיתים שמקורם מעצים ביתיים וממטעים לא מטופלים יש לשים שימת לב מיוחדת לחרקים המצויים בכמות רבה בזיתים אלו, הסימן המרכזי הוא חור שחור או חום בזית, וכן פעמים רבות ניתן לראות את התולעים צפות על מי הכבישה.