המהפך בנס החנוכה

המהפך בנס החנוכה לא היה רק אירוע - הצלת ישראל מחמת המציק, ביטול הגזרות וכדומה. המהפך היה בשינוי מצבו הרוחני של הדור ביחסו לחיי תורה, ביכולתו התרבותית ליצוק לאומיות קדושה, שלוחמת ופועלת נגד ההלניסטיות היוונית. מלחמה רוחנית בתרבות הגוף והחומר שמאחריה ניצבת הפילוסופיה עם החכמה היוונית.

לפיכך אומרת הברייתא (שבת כא ע"ב): "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים". עיקרה של המלחמה התרבותית נמשכה אחרי ההכרעה המדינית ומכוחה. שחרור המקדש וחנוכתו, טיהורו  והדלקת הנרות, נס השמן והארת הרוח היוו פריצת דרך חדשה וארוכה בעם ישראל. מפני שחכמת יוון היפה והמושכת זרעה את זרעיה בתרבות האנושית ועל ישראל להיאבק בה בדורות הבאים.

בשנה האחרת כאשר ראו בית דין של חשמונאי את גודל הישועה, וההצלה מההשפעה הקשה של תרבות החול שמנסה לנגוע ולטמא את קודשי ישראל. הבינו חכמים שיש צורך לתקן זכר לניצחון התרבותי לדורות, קביעת המשכיות השפעה של תרבות קדושה מגבורת החשמונאים.

על היחס בין הניצחון למצב הדור מעיד שמה של המנורה "המנורה הטהורה". מקוריות התורה והשפע האלוקי בבית המקדש היה במקום המקודש ביותר קדש הקדשים, שם היה ארון הקדש ובתוכו הלוחות ושברי הלוחות, מצידו היה ספר התורה שכתב משה, סגולת התורה לנצח. אבל השפעת התורה וחינוכה בכל דור היו מושפעים מהארת התורה של המנורה. הנצי"ב בפרושו (שמות כה לא) כותב: "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר", שטהרת המנורה איננה שם תואר לאיכות הזהב או לעשייתה אלא שם עצם, המנורה נקראת המנורה הטהורה. מפני שהיא מאירה כראוי רק כשהדור טהור, לפי כלי הקיבול של הדור כך עניינה והשפעתה של המנורה.

יניקת התורה בכל דור ודור מזככת את אור המנורה. בזמן שניצחו החשמונאים את היוונים נעשה להם נס בהארת נרות המנורה, מפני הרצון הגדול של אותו הדור ללחום ולנצח את תרבות יוון, בכוחה של תורה שהפיחה רוח חיים לגבורה לאומית ולגבורה רוחנית. ראשיתו של המרד היה ע"י הכהנים הטהורים, ובראשם מתתיהו בן יוחנן כהן גדול. שורש הקדושה שבצבץ ממעמקי הסגולה הגנוזה של התורה, הופיע והאיר את נרות החנוכה לדורות.

כפי יכולת הדורות למשוך ולהעלות את אור השמן בפתילות, להאיר מהמקור הגנוז של החשמונאים, ככה מופיע בישראל הכוח להילחם בניסיון לטשטש את סגולת התורה והארתה. מלחמה תמידית מתנהלת בין החכמה היוונית לחכמת ישראל, התרבות המדעית מנתקת את משאבי הקדושה ומנסה להפריד ולמשול, רק חול ישנו בעולם אין תורה ואין קדושה. אבל לא כן עם ישראל המבדיל בין הקדש ובין החול. "אבל אנחנו יודעים איך לעשות רתוקות איך לחבר את השמים ואת הארץ, ודווקא ע"י חוש ההבדלה, הקדש הוא קדש בתכלית השלמות… ואנחנו מבדילים, שלעולם לא יבואו זהרורים של חול ויטשטשו את העשירות של הקדש… הקדש שומר את גבולותיו, הוא מגן על עצמו, שלא יבוא כל זרם של חול למעט את שויו. ודווקא ע"י השמירה הזאת נותן הקדש חיים וגם מקום לחול ולמערכות החול… אנחנו יודעים שנצח ישראל בנוי על ההבדלה בין הקדש והחול ועל צרופם בחיים" (מאמרי הראיה 478-9).