המוזיקה והשמחה בימי בין המצרים

מוזיקה, השפעה גדולה יש לה על העולם.
השקעה כספית אדירה משקיע העולם כדי לפתח ולעסוק במוזיקה. במקומות שונים אנו פוגשים את הכלי העצום הזה. כבר ידוע הדבר שחתונה מבוססת רבות לא רק על האירוע עצמו, על האוכל על הצלם וכו', אלא גם על התזמורת. כבר נשאלה השאלה בספר שדי חמד מה לעשות במקום שבו נאסר על תזמורת, האם לעשות חתונה במקום? והוא כיד ה' הטובה עליו פוסק שילכו למקום אחר, שם מותר לשכור תזמורת ושם יערכו את החתונה, על אף הקושי הגדול שבדבר. אף בדור שלנו דיונים נעשו בדבר, בין הגאון הרב שלמה פישר שדגל מאוד בדרכו של השדי חמד האלו וטען להמעיט כמה שאפשר את מנהג ירושלים בצמצום התזמורות בחתונות (כגון שלא לנהוג בו בהרחבות של ירושלים, אלא רק בעיר העתיקה וכו') לבין חברו לבית הדין הגרז"נ גולדברג שליט"א שטוען להרחיב את חלות המנהג לכל המקומות שלהם שם ירושלים יכונה, ולטעון שתזמורת לא מחוייבת כל כך לחתונות.

נראה שמה שהיה בעבר מקושר באופן ישיר אל השמחה, כיום הוא פשוט יותר, מצוי יותר ומהווה חלק מדרך החיים הפשוטה של האנשים והוא שמיעת המוזיקה דרך האמצעים האלקטרוניים השונים. דבר זה מצוי מאוד מאוד, ובו מתעוררת שוב ושוב השאלה, האם להחמיר בעניין כמו שאנו מחמירים ביחס לתזמורת חתונות וכדומה או לא?

שנים מגדולי הפוסקים הידועים כמקילים ביותר בדורות האחרונים, הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחווה דעת והגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שגם היום בכלים החדשים יש להחמיר. הגר"ע יוסף אף בנטיה זו להחמיר בכל השנה כאות וסמל לחורבן הבית שמשמעותי לנו בכל יום, אלא שידע הוא בחכמתו שהציבור לא יוכל להחמיר בכך ולכן בחר להחמיר לפחות בימים אלו.

לעומת זאת ישנם פוסקים שחיפשו להקל באופנים כאלו או אחרים, בשל השוני ממה שהיה לבין מה שקיים היום ועוד ועוד. המיקל יש לו על מי לסמוך, אם כי גדולי עמודי ההוראה החמירו בדבר.

הגר"מ אליהו זצ"ל חוזר ואומר שוב ושוב ביחס לימים האלו, שראוי הוא בית המקדש שנתאבל עליו בכך, ולא נחפש את ההקלות אם אין צורך אמיתי, אלא ננסה כמה שיותר לחיות את החורבן, את מה שחסר לנו היום, את המשמעות של הדבר לחיים שלנו ונאמץ את הכוחות לתפילה שנזכה במהרה לגאולה שלמה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.