קריעה על גדולי הדור

כאשר אנו פותחים את השולחן ערוך בהלכות קריעה על המת, אנו לא נמצא פסיקה ברורה בדין קריעה על גדול הדור.

כן מובא בהלכה, שלא רק על אביו ואמו או קרוביו צריך לקרוע, אלא גם על רבו מובהק, הרב שרוב תורתו ממנו (ישנו דיון גדול, האם יש כיום דין רב מובהק, שכן כיום רוב האנשים לומדים את רוב התורה מתוך הספרים ואכמ"ל). אך מצאנו כבר בגמרא דיון בנושא קרועה על תלמיד חכם שנפטר וכך מסופר בגמרא: "כי נח נפשה דרב ספרא, לא קרעו עליה רבנן, אמרו לא גמרינן מיניה. א"ל מי קתני הרב שמת, חכם שמת קתני"... אנו רואים שבין גדולי ישראל היה דיון בדבר. ואף שהשולחן ערוך בהלכות אבלות כתב לקרוע על תלמיד חכם, הרמ"א כבר העיר על דבריו וכתב: "הגה: י"א שאין קורעין על חכם, אלא א"כ הוא רבו או שיודעין משמועותיו שחדש, דהיינו רבו, וכן נהגו להקל במדינות אלו". ואף שבאופן פשוט דברי הרמ"א חולקים על דברי השולחן ערוך, אף הפוסקים הנוהגים ללכת בעקביות אחר דברי השו"ע כתבו שהמנהג כדברי הרמ"א, וכך לדוגמא פסק הגר"ע יוסף זצ"ל (אוי כמה קשה לכתוב זאת) בספרו חזון עובדיה שכתב: "וסמכו על מה שכתב הרמ"א בהגה שנהגו שאין קורעים על חכם אלא אם כן הוא רבו או שיודעים הלכה משמועותיו, דחשיב כרבו".

והביא בהערה בשם ספר שולחן גבוה שכתב שטעם הדבר: "מפני שאין לך עיר ומדינה בישראל, שאין בה כמה וכמה תלמידי חכמים, ואם באנו לקרוע עליהם א נשאר לנו בגד ביום קרה".

נראה שיש מקום לומר על הגר"ע יוסף זצ"ל שקשה למצוא אדם שלא שמע מחידושיו ומתורתו הרחבה, אם מעט ואם הרבה.

אך מצאנו גדר נוסף בפוסקים, שנדמה שהוא קרוב וקשור מאוד לענייננו.

השולחן ערוך במקום אחר, בהלכות כבוד רבו וכבוד תלמידי חכמים כתב התייחסות מיוחדת לגדולי הדור, שכתב: "אם הוא מופלג בחכמה, אפילו אינו רבו, דינו כרבו מובהק". והוסף הרמ"א את דברי תרומת הדשן וכתב: "מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך, נקרא מופלג בחכמה".

דין זה נאמר ביחס לקימה כמלא עיניו ולא רק בד' אמות כשאר רב. אך מכאן למדו הפוסקים הגדרה ביחס למופלג בחכמה וגדול הדור, שביחס לכל הציבור הוא נחשב כרבו שצריך לקרוע עליו.

בספר נטעי גבריאל, הלכות אבלות כתב: " גדול הדור או שהוא מופלג בחכמה דינו כרבו מובהק, והמנהג להקל לקרוע בשולי הבגד, ויש מחמירין לקרוע למעלה כדין אבל". והביא בהערה שבגור ובסטמר נהגו לקרוע למעלה כרגיל, ואילו מצאנו מגדולי ישראל, כגון הסטייפלר שעל הגאון מטשבין אמר שאינו יכול להכריע אם יש חיוב קריעה או לא, ובעצמו קרקע מלמטה בצד.

בספר גשר החיים כתב: כבר כתבנו שכל מי שמרגיש צער בנפשו על שמועת פטירת ת"ח מצוין או רבו מכ"ש על גדול מגדולי הדור והרי זה אצלו שמועה רעה – מברך דיין האמת בשם ומלכות ויקיים מצות קריעה". מעניין שהביא את מעיינו מדין שמועה רעה שעליה קורעים ולא מדין כבוד גדולי החכמים, ודבר זה הוביל אותו להגביל חיוב זה במצה הצער של השומע, ומצד שני שאם הוא שומע ומצטער, קורע הוא עם ברכה, מה שנדבר לענ"ד שלרוב הפוסקים הקריעה תהיה בלי ברכה.

יהי רצון שנזכה שיבלע המות לנצח ונזכה לתחיית המתים במהרה בימנו אמן.