קטיף שביעית

"אמונת - זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע". בכל שש שנות המעשה רואה החקלאי את עצמו כשליח של ריבונו של עולם, ומצפה לברכת ה' שתשרה במעשה ידיו. לולא אמונה זו בדבר ה' המצמיח את יבול הארץ - לא היה טעם לחרוש, לטמון את הזרע בקרקע ולצפות ליבול.

בשנת השבע, שנת השמיטה - מתהפך הגלגל. כאן נדרשת גבורה אחרת מן החקלאי: להיות "מאמין בחיי העולמים" - ולא זורע!! בכך חש החקלאי שאין הוא בעלים על האדמה אלא שליח של ריבונו של עולם שנטע את עם ישראל בארץ ישראל כדי למלא שם את ייעודו ההיסטורי.

קשה היא שמירת השמיטה, וסבוכות הן הלכותיה. אלפיים שנות הגלות והחורבן שעברו על העם ועל הארץ השכיחו את המסורת החיה בקיומן של מצוות השמיטה. השינויים האגרוטכניים המפליגים שחלו בדרכי עבודת האדמה דורשים בירור מחודש של יסודות ההלכה. והמבנה המודרני של הכלכלה החקלאית, הנשענת על השקעת הון רב ומיועדת למסחר וליצוא - מחמיר עשרת מונים את המשמעות הכלכלית של כל שאלה הלכתית. ומכאן אתגר גדול לאותם חקלאים "גיבורי כוח עושי דברו" המתאמצים במסירות נפש לשמור את השמיטה כהלכתה וכרוחה, למרות המחיר הכרוך בכך.

כמו בשמיטה הקודמת, גם בשמיטה זו חילקנו את החוברת לשני חלקים עיקריים:

1.  הנחיות לשומרי שמיטה שלא עפ"י היתר המכירה

2.  הנחיות לשומרי שמיטה עפ"י היתר המכירה.

מכיוון שהחוברת מיועדת לחקלאים, המצפים להנחיות ברורות - נמנענו מלהביא מחלוקות הלכתיות בתוך סעיפי ההנחיות. בחלק מהמקרים קבענו סדרי עדיפויות, בין השיטה המרווחת יותר לבין השיטות היותר דחוקות. את הדעות הנוספות הזכרנו בהערות בלבד. מאידך גיסא, לא הכרענו בצורה חד משמעית בשאלות העקרוניות, כמו: "אוקמי פירא", אוצר בית דין ויצוא. זאת מפני שבכל שיטה לשמירת השמיטה יש יתרונות וחסרונות, מן הבחינה ההלכתית, החינוכית והמעשית. ההנחיות המתבססות על השיטות המקילות מופיעות בחלק הראשון של הפרק, תחת הכותרת: הנחיות מעשיות (בשעת הדחק) ובהמשך הבאנו את ההנחיות לכתחילה או למהדרין, עפ"י השיטות היותר מרווחות מבחינת ההלכה. כדי להבליט יותר את ההבדל - הדפסנו את ההנחיות לדעות המחמירות בסוג אות שונה. מומלץ לכל חקלאי להיוועץ ברב המקומי בשביל להחליט לפי איזו שיטה הלכתית ללכת, ולנהוג עפ"י ההנחיות ההלכתיות המיוחדות לאותה שיטה.

 בפסיקת ההלכה הלכנו לאור פסקי ה"מרא דאתרא" בארץ ישראל, קרי: הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם. במיוחד נעזרנו בספר "בצאת השנה" שיצא לאור במוצאי שנת השמיטה תשי"ט. עם זאת, סמכנו את יתדותנו גם על שאר פוסקי ההלכה בדורות האחרונים, מכל חוגי היהדות הדתית, והכרעת ההלכה באה מתוך ראייה כוללת של כל השיטות יחדיו.

מתפללים אנו שנזכה לראות בחוברת זאת צעד נוסף לקראת שמירה מלאה של השמיטה כהלכתה וכרוחה, בכל רחבי ארץ ישראל.

הנחיות למעיין בהערות

חלק גדול מבירורי ההלכה אינם מופיעים בהערות לפסקי ההלכה בחוברת. הבירורים העקרוניים נדפסו ברובם בספר "שבת הארץ" עם "תוספת שבת", הרואה אור בימים אלו, ולא ראינו לנכון לחזור ולפרט את אותם בירורים במסגרת מצומצמת זו. כאן הבאנו רק את המקורות העיקריים ביותר, ואת הבירורים בשאלות המעשיות, שלא נעשו במסגרת הספר. לכן, רבים כאן המקורות מתוך ספרי האחרונים ומעטים הציונים לדברי רבותינו הראשונים. כמו כן הבאנו בהערות רבים מפסקיהם של גדולי הפוסקים בדורנו, עמם הרבינו להתייעץ במשך השמיטה הקודמת ובמהלך כתיבת החוברת.

מקורות ברורים צוינו בצורה ישירה. כאשר מופיעה הציון: "עי'" לפני המקור, פירוש הדבר הוא שהמקור אינו אומר במדויק את מה שנכתב למעלה אלא מרחיב את הדיון או חולק על מה שנאמר לעיל.

הספרים העיקריים בהם השתמשנו הם:

כתבי מרן הרב קוק זצ"ל (שבת הארץ, משפט כהן, אגרות ראי"ה ואגרות חמדה); חזו"א (ספר זרעים, תשובות וכתבים זרעים); פסקים וכתבים (ח"ג, מצוות התלויות בארץ, להגריא"ה הרצוג זצ"ל); הר צבי (זרעים ח"ב, להגרצ"פ פראנק זצ"ל); תורת השמיטה (להגרח"ז גרוסברג זצ"ל); כתבי הגרש"ז אויערבך שליט"א (מנחת שלמה ומעדני ארץ על שביעית); כתבי הגר"ש ישראלי שליט"א (ארץ חמדה ח"א, חוות בנימין ח"א); שו"ת משנת יוסף (להרב יוסף ליברמן שליט"א, ח"א-ח"ג); שו"ת ישועת משה (להגרי"ש אהרונסון שליט"א); כתבי הגרי"ב זילבר שליט"א ("הלכות שביעית", שו"ת אז נדברו, שו"ת משנת בנימין); "שמיטה ממלכתית" ו"שמיטת תשמ"ז בכפר עציון" (להרב ז. וייטמן שליט"א).

הקבצים העיקריים בהם השתמשנו: כרם ציון (הלכות פסוקות, בהוצאת "מדרש בני ציון"); פסקי הרבנות הראשית לישראל ("בצאת השנה" ו"מאורות" מס' 1); "התורה והמדינה" (בעיקר חלק ד); "תחומין" (בעיקר: א, ז, י"ג); פרסומי המכון לחקר החקלאות עפ"י התורה ("דפי הלכה להתיישבות החקלאית, לקט הלכות שמיטה לחקלאים", להלן: "דפי הלכה לחקלאים"; "הליכות שדה"; "שביעית להלכה ולמעשה"); פרסומי מכון התורה והארץ ("שבת הארץ" עם "תוספת שבת", להלן: "שבת הארץ"; ספרי "התורה והארץ" א, ב; חוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית").