המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
תְרָדִין מזוהים עם "אלסִלְק" (سلق),[1] מין ירק שגדל בערוגות קטנות.[2] "חלפות תרדין" הם חלקי הצמח שהתחדשו וצמחו שוב מגבעולי התרד שנשארו בקרקע לאחר גזיזת הנצר העילי.[3] התרד נכלל בין הירקות שדרך אכילתם בבישול.[4] לפי הרמב"ם, "מי שלק של תרדין" יעילים להרפיית בני המעיים.[5]
התרדין מזוהים עם סלק מצוי ,(Beta vulgaris) קרוב לוודאי סֶלֶק עָלִים
(B. vulgaris var. cicla), שנקראים בארמית "סִלְקָא".[6] העלים ירוקים וגבעוליו אדומים; אפשר לאוכלם טריים בצעירותם, ואז הם מקנים טעם מעט מריר לסלט, ובדרך כלל אוכלים את העלים הבוגרים לאחר בישול. אין לזהותם עם הצמח שמכונה בימינו "תרד" (Spinacia oleracea).