שעם

חזרן

שַׁעַם

השעם מתורגם אצל הרמב"ם בשם "חַ'יְזֻרַאן" (خيزران),[1] הוא צמח הבמבוק, שמכונה בימינו "חִזְרָן" (Bambusa vulgaris). צמח רב-שנתי ממשפחת הדגניים, בעל קנה חלול, זקוף וגבוה. הצמח נפוץ באזורים הטרופיים, ובקניו החזקים והגמישים משתמשים בתעשייה (כלים, ריהוט ועוד) ולנוי. מפירושו של הרמב"ם עולה שמִן החזרן הפיקו סיבים וחבלים חזקים שבהם אפשר לכרוך שני קרשים יחד עד שנעשו כלוח אחד.[2] לדבריו, במצרים היו מכינים ממנו גם כלי דמוי שבכה לבגדים שהיו מגמרין בקטורת.[3] מן הקנים הכינו גם כלים שונים.[4]

אבו אלח'יר אלאשבילי, בוטנאי אנדלוסי שחי בימי הרמב"ם, כתב שה"ח'יזראן" צומח בהודו על גדות נחלים, והוא משמש את ההודים לצרכים שונים: בניית ארגזים, מדפים וכלים אחרים, ולתליית בגדים. הוא גם מעיר: "צמח זה אינו מצמחי ארצנו, הוא נקרא ח'יזראן, וכך נקרא כל ענף (קצ'יב) רך ועדין מכל עץ כלשהו".[5] לפי דבריו, ה"ח'יזראן" הוא שם מסוים לקנה החזרן ושם כללי לענפים גמישים.

מכל מקום, לפי המסורת הפרשנית של הרמב"ם, השעם שנזכר במשנה אינו השעם הנעשה מקליפת אלון השעם (Quercus suber), והוא גדל בארצות המערב של אגן הים התיכון.[6]

[1].פהמ"ש כלים יד, ד.

[2].פהמ"ש כלים י, ו.

[3].פהמ"ש כב , י; הלכות כלים ב, ו.

[4].הלכות שביתת עשור ג, ז; הלכות אבל יג, ז. ובפירוש הגאונים מובא בענין ה"שעם": "כמין כיזוראן - עץ הוא והוא רך ואינו משתבר בין לח בין יבש, ועושין ממנו כלים כמו אילו הצפחת" (אפשטיין, עמ' 20).

[5].אבו אלח'יר, עמ' 222.

[6].יש עדויות מן התקופה הרומית על שימוש בפקקי שעם בקנקני אגירה; ראו: א' זמר, קנקני אגירה בסחר הימי הקדום, חיפה תשל"ח, עמ' 91.

זיהוי הצמחים

שעם

שַׁעַם

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש