המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
כלנית
את שושנת המלך שנזכרת במשנה זיהה הרמב"ם עם הצמח שנקרא בערבית "שַׁקַאיִק אַלנֻעְמאן" (شقائق النعمان),[1] והכוונה היא לצמח הכַּלָּנִית (Anemone coronaria). צמח זה נחשב מין זרעים שבדרך כלל אינו מתורבת, ולכן לא חל עליו איסור כלאי הכרם.[2]
במשנה במסכת טהרות מובאת הדוגמא הזאת: "תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו". ייתכן שהרמב"ם סבר שגם פה מדובר בכלניות, אם כי בפירושו בחר להשתמש בשם העברי עם ה"א היידוע בערבית: "אלשושנים".[3] תנחום הירושלמי סבור שזהו שם כללי לפרחים, כמו הקחונים (Anthemis) והכלניות.[4]
"השושנה" נזכרת ב"משנה תורה" בתור צמח שמברכים עליו "בורא עצי בשמים".[5] במקרה הזה ברור שאין מדובר בכלנית, שכן היא אינה ריחנית ואינה נחשבת צמח רב-שנתי בין עצי הבשמים. גם אין מדובר בוֶרֶד ,(Rosa ssp.) שנזכר בנפרד בהלכות כלאים.[6] יש אפשרות סבירה שזהו צמח שנקרא בערבית "סַוְסַן" (سوسن), הוא שׁוֹשָׁן צָחֹר (Lilium candidum).[7] זהו צמח רב-שנתי שבייתו אותו, ומפרחיו הלבנים והריחניים הפיקו בושם. ייתכן שבמקרה של השושן יש להבחין בין צמח תרבותי ובין צמח בר-עונתי. כך מובא בנוגע לנרקיס המתורבת (אלנרג'ס אלבסתאני), שמברכים עליו "בורא עצי בשמים", ואילו על נרקיס הבר (אלנרג'ס אלברי) ודומיו מברכים "בורא עשבי בשמים".[8]
[1].פהמ"ש כלאים ה, ח.
[2].הלכות כלאים ה, ט.
[3].פהמ"ש טהרות ג, ז.
[4].תנחום הירושלמי, ערך ששן.
[5].הלכות ברכות ט, ו.
[6].הלכות כלאים ה, יט.
[7].ראו תנחום הירושלמי, ערך ששן, ופירוש אבן עזרא לשה"ש ב, א. על הזיהויים השונים לשושן-שושנה במקורות היהודים, ראו: עמר, מקרא, עמ' 235-231.
[8].הלכות ברכות ט, ו; ראב"ם, המספיק, עמ' 243; שו"ת הרשב"א, א, סימן שצט.