המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
ענפים של קסאלפיניה ספן (Caesalpinia sappan)
הרמב"ם אינו מזהה זיהוי עקיב לצמח הרְכָפָה שנזכר במשנה. במשנה במסכת שביעית שעוסקת בסממני הצביעה הוא מזהה את הצמח עם ה"בקם" (بقم),[1] עץ ה"ברזיל" (Caesalpinia=Brazil wood).
זהו עץ קטן וקוצני, מרובה ענפים ועלים נגדיים. מוצאו של העץ בדרום מזרח אסיה: הודו, אינדונזיה, סרילנקה ועוד. מן העצה הכתומה או האדומה הכהה של הגזע והענפים הרחבים מפיקים צבע אדום-בורדו או סגלגל.
זיהוי זה קשה, שכן המשנה במסכת שביעית עוסקת בצמח ארץ ישראלי ולא בעץ מיובא. לכן, לכאורה מתאים יותר לזהותו עם רכפת הצבעים (Reseda
luteola), שנקראת בערבית "בקם", ומקבלים ממנה צבע צהוב.[2]
"בצל של רְכָפָה" שנזכר במשנה במסכת מעשרות הוא צמח בר שחזקתו מן ההפקר ואינו חייב בתרומות ובמעשרות.[3] הרמב"ם מתארו כך: "בצל שכולו שכבה אחת חריף מאד, אם נגע בעין של אדם ניגר ממנה דמע רב, תרגום חשרת מים (שמואל ב כב, יב) רכפת מיא. ואפשר שהם מיוחסים לאיזה מקומות".[4] תיאור זה אינו מתאים כלל לעץ הברזיל (קסאלפיניה), ולכן נראה שלשיטתו אלו שני צמחים שונים.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
