המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
מלון הקתא (מחיבורו של פרוספר אלפין, שחובר במאה השש עשרה)
הקִשׁוֹת מזוהה עם הצמח שנקרא בערבית "קִתַ'א" (قثاء) וגם "פַקוּס".[1] לעתים הרמב"ם מזכירו בשם הראשון[2] ולעתים בשם השני.[3] זהו פרי אדמה שדומה למלפפון גדול, וכיום הוא נקרא "מֵלוֹן הַקַּתָּא" (Cucumis melo
var. chate).
זהו צמח מקשה משתרע ומתפשט באמצעות ענפיו ועליו הרחבים. הפירות מכוסים בכסות שערות קצרות[4] ("כשות של קשות"),[5] ואפשר להסיר אותן בשפשוף עם הבשלתם.[6] בשל דמיון הצורה והתכונות בין "הקִשׁוֹת והמְלַפְפוֹן" הם אינם כלאיים זה בזה.[7] הרמב"ם מונה את "מעי קשואים ומעי מלפפונות" בין המאכלים המשלשלין את בני המעיים, מאכלים שראוי לאוכלם בתחילת הארוחה.[8]
מֵלוֹן הַקַּתָּא מזוהה עם ה"קִשֻּׁאִים" שבמקרא (במדבר יא, ה), והם אינם פירות האדמה שמכונים בימינו בטעות "קישׁוּא". נכון יותר לכנות את האחרון "דלעת הקשוא" (Cucurbita pepo); זהו פרי אדמה, ומוצאו ביבשת אמריקה.