המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
לבלב מטפס
הקיסוס נזכר שלוש פעמים במשנה, והרמב"ם זיהה אותו עם ה"לבלאב" (لبلاب).[1] זהו שם קיבוצי לצמחים מטפסים שונים, ובייחוד לצמחים: לבלב מטפס ((Dolichos lablab וקיסוס החורש(Hedera helix) . שניהם מטפסים ירוקי-עד, ועלוותם מתקיימת בכל ימות השנה, כפי שהרמב"ם ביאר.[2] ה"קיסוס" נחשב מין זרעים שלא חל עליו איסור כלאי הכרם.[3]