פרגין

פרג תרבותי

פְּרָגִין

לפי הרמב"ם, הפְּרָגִין הם "אלכ'שכ'אש" (خشخاش),[1] פרג תרבותי ((Papaver somniferum. צמח חד-שנתי, ויש לו זנים רבים. לפרחים יש ארבעה עלי כותרת עגולים, וצבעם לבן, ורדרד או ארגמן. הפרי הוא הלקט עגול, והוא מכיל זרעים שמשמשים תבלין לאפייה, וגם מפיקים מהם שמן. ההלקטים הצעירים שטרם בשלו מכילים שרף נרקוטי (אופיום) המופרש בפציעתם.[2] זרעי הפרג נחשבים מיני קִטְנִיּוֹת מבחינת ההלכה.[3]

[1].פהמ"ש שביעית ב, ז; חלה א, ד.

[2].ז' עמר, "השימוש בפרג התרבותי בארץ-ישראל ובסביבותיה עד לעת החדשה", בתוך: א' איילון וח' שורק (עורכים), שדות אסורים: הפרג והאופיום מימי קדם ועד ימינו, תל אביב תשס"ו, עמ' 121-108.

[3].הלכות כלאים א, ח.

זיהוי הצמחים

פרגין

פְּרָגִין

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש