המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
במשנה נאמר: "החרדל והלפסן... אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה", וכך תיארו הרמב"ם: "צמח שפריו כפרי הלפת וגבהו על פני הארץ קרוב לאמה, וידוע אצל הרופאים בשם 'אללפסאן' (لفسن)".[1] בחיבורו על ביאור שמות הרפואות הוא כתב על ה"לבסאן", שהוא מין של חרדל תרבותי.[2] צמח זה מזוהה עם חרדל השדה (Sinapis
arvensis). כיום הוא נחשב עשב רע, והוא שכיח בימי החורף. בעבר היה מקובל להכין ממנו סלט: עליו הירוקים וניצני פרחיו הצהובים נאכלים, וטעמם מעט חריף. מין זה דומה לצמח כְּרוּב שָׁחוֹר (Brassica nigra), שמזוהה עם ה"חרדל" שבמשנה.[3]