המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
בקית הכרשינה
הכרשינים נזכרים במשנה גם בשם "כרשנים",[1] ואין להחליפם עם הכְּרֵישִׁין. הרמב"ם מזהה אותם עם "אלכִּרְסִנַהּ" (كرسنة),[2] הצמח בִּקְיַת הַכַּרְשִׁינָה (Vicia ervilia). עשב בעל עלים מורכבים מנוצים, שמטפס באמצעות קנוקנות קצרות. הפרי הוא תרמיל דמוי מחרוזת, ובתוכו מספר זרעים.
בדרך כלל גידול זה אינו משמש מאכל אדם,[3] אלא אם כן מדובר בשעת הדחק, כגון בשנות רעב.
נראה שנאלצו להפיג את הרעל שבזרעיו באמצעות השרייתם במים, ולעתים אף הסירו את קליפתם. שימושו העיקרי היה האבסת בהמות.[4] עם זאת, אכילת כרשינים מרובה מדי עלולה לגרום עצירות בדרכי העיכול של הבהמה: "בהמה שאכלה כרשינין הרבה, מריצין אותה בחצר בשביל שתתרפה".[5] מבחינת ההלכה הכרשינין נחשבו מין קטנית.[6]