המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
כמון תרבותי
את הכְּמָן[1] הרמב"ם מזהה עם "אלכמון" (كمون). נראה שבפירושו לדמאי הניקוד מושפע מן הערבית: "וכּמוּן – שגרגריו שוים מאוד, ועליו נתכוון באמרו הכְּמָן".[2] הצמח מזוהה בלא ספק עם כַּמּוֹן תַּרְבוּתִי (Cuminum cyminum), שנזכר במקרא (ישעיהו כח,כה-כז). צמח חד-שנתי ממשפחת הסוככיים, צבע פרחיו לבן-ורוד. בזרעיו יש שמן אתרי, והשתמשו בהם לתיבול ולצורכי רפואה.[3]