המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
לפי הרמב"ם, "חצירי גבע" הם "כראת'" (كراث) ממקום פלוני, והוא מוסיף שתרגום "חציר" (במדבר יא, ה) הוא "כרתי".[1] זהו שׁוּם הַכָּרָשׁ (Allium porrum), ויש לו זנים אחדים. הוא נזכר כמה פעמים במשנה בשם כְּרֵישִׁין (ראו בערכו). הרמב"ם מזכיר אותו ואת הבצלים והשומים[2] בין מאכלים שאין להרבות באכילתם.[3]