זיהוי הצמחים

בּוֹרִית

הבורית מוזכרת במשנה בין הסממנים שמשמשים חומר כביסה וניקוי. הרמב"ם מבאר: "ובורית – צמח והוא הידוע בשם אלגאסוּל (غاسول)".[1] פירוש המילה: הרוחץ, המכבס. בחיבורו על שמות התרופות הוא מביא שמות נרדפים נוספים בערבית לצמח: אֻשְׁנאַן אלקצארין, חמץ', חרץ' ועוד. לדבריו, מאפר צמח זה מכינים את ה"קלי" (قلي),[2] ובו רוחצים ידיים.[3]

למעשה, זהו שם קיבוצי לכמה מיני מלֵחה, רובם ממשפחת הסלקיים, וברקמותיהם יש חומרים מלחי אשלגן ונתרן בכמות גדולה. בעת העתיקה נהגו לאסוף צמחים כשהם ירוקים ולשרוף אותם בכבשנים. מן האפר או מן המוהל שהתמצק התקבלו חומרים אלקאליים בעלי פעולה חריפה, והם שימשו אבקת ניקוי ואחד המרכיבים בייצור הסבון המוצק, שהרמב"ם מזהה אותו עם ה"אַשְׁלָג" שבמשנה.[4] בין הצמחים הללו שנקראו "עַ'אסוּל" ו"אֻשְׁנאַן" נכללים: מיני מלחית (Salsoda soda & S. kali), פרקן (Salicornia), יפרוק (Anabasis), אוכם (Suaeda), חמדה (Hammada), מלוח (Atriplex) ועוד.[5]

נראה שה"אהלא(ה)" שנזכר ב"משנה תורה"[6] הוא למעשה שם נרדף או צמח שדומה בתכונותיו לבורית.[7]