אשכרע

אשכרוע ירוק-עד

אֶשְכְּרָע

האֶשְכְּרָע לפי הרמב"ם הוא עץ ה"בקס" (بقس).[1] בפירוש למשנה במסכת כלים הוא חוזר על זיהוי זה ומוסיף: "ויש אומרים ה'שמשאר' (شمشار), והנכון שהוא מין ממיני הארז, תרגום תאשור (ישעיהו מא, יט; שם ס, יג) – אשכרעין. אמר כי המין הזה אין הכלים הנעשים ממנו מקבלין טומאה, עד שיגרדום ויחליקום, לפי שלפני כן אינן ראוין לכלום מחמת רבוי שעירות העץ".[2] גם במשנה במסכת נגעים הוא כותב שמדובר במין "ארז" ומוסיף שגוונו ממוצע בין הלבן ובין השחור.[3]

השמות "בַּקְס" ו"שַׁמְשַׁאר"[4] מזוהים בלא ספק עם העץ שנקרא בימינו "אֶשְׁכְּרוֹעַ יָרוֹק עַד" (Buxus sempervirens). זהו עץ או שיח שגדל באירופה ובצפון אפריקה, בעל עֵצָה קשה מאוד, גונה זהוב עד חום, והשתמשו בה להכנת כלים. זיהויו של הרמב"ם תואם לזיהוי התלמוד הירושלמי[5] ושונה מזיהוי התלמוד הבבלי.[6]

[1].פהמ"ש כפורים ג, ט.

[2].פהמ"ש כלים יב, ח.

[3].פהמ"ש נגעים ב, א.

[4].השם "שמשאר" היה מקובל יותר באזור ארץ ישראל; ראו ז' עמר, "אבן אל-ביטאר חוקר צמחי אש-שאם", קתדרה, 76 (תשנ"ה), עמ' 56. אמנם מדברי הרמב"ם בפהמ"ש כלים יב, ח, נראה שמדובר בשני צמחים שונים, אולם לעניות דעתנו הדבר נובע בשל הדמיון לאחד משמות האשל, שנקרא בערבית "סמסאר", וכפי שהרמב"ם כתב במפורש (רמב"ם, ביאור, מס' 9), נטו לההחליף אותו עם האשכרוע.

[5].ירושלמי, כתובות ז י, לא ע"ד; בראשית רבה, טו, א: "פיקסינה" או "פקסינון" – שמו היווני (pyxinon) של האשכרוע.

[6].בבלי, בבא בתרא פ ע"ב: "שוריבנא", בערבית: "שרבין" (شربين), שם קיבוצי לעצים מחטניים שמהם הכינו את העטרן.

זיהוי הצמחים

אשכרע

אֶשְכְּרָע

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש