אפונים

חמצה תרבותית

אֲפוּנִים

ה"אפונים" נזכרו רבות במשנה, והרמב"ם תמיד מזהה אותם בשם הערבי: "חֻמֻּץ" (حمّص),[1] בלשוננו חוּמוּס, ושמה המדעי הוא "חִמְצָה תַּרְבּוּתִית" (Cicer arietinum). זהו צמח חד-שנתי בעל עלים מנוצים. בתרמיל יש שני זרעים בעלי ערך מזין, והצמח אינו זהה לצמח שמכונה כיום אפונה.[2]

מבחינת ההלכה האפונים נחשבים מין קטנית.[3] הרמב"ם מבאר מהם שני זני האפונים הנזכרים במשנה: "אפונין השוּפִין" הם החלקים, ואילו ה"אפונין הגמלוּנין" הם האפונים הגדולים.[4] "שער של אפונין" הם קליפות החִמְצָה.[5]

[1].למשל, פהמ"ש פאה ג, ג; טבול יום א, ה. הכתיב והניקוד של הרמב"ם אינו עקיב, למשל: אֲפוּנִים-אָפוּנִין-אַפְונִים.

[2].הזיהוי עם האפונה (Pisun sativum) מופיע במילון התימני אלג'אמע (עמ' 15) בדיאלקט התימני, ויש טעות בפירושו: "אפונין - אלחמץ והו אלעתר".

[3].פהמ"ש כלאים, ב, ב; מכשירין ג, ב.

[4].פהמ"ש כלאים ג, ב; שביעית ב, ח.

[5].פהמ"ש שבת כא, ג.

זיהוי הצמחים

אפונים

אֲפוּנִים

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש