המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
אלון מצוי
עץ האלה מוזכר במשנה כמקום שתחתיו ניהל רבי הורקנוס טקס חליצה.[1] עם זאת, הרמב"ם מזהה עץ זה רק בדיני שביעית, כשיש לזיהוי משמעות להלכה. לפי פירושו האלה היא ה"בלוט" (بلوط), ובימינו שם זה מתייחס לעצים מסוג אַלון (Quercus).[2]
זיהוי זה קשה, שכן לדברי המשנה לולבי האלה ראויים לאכילה,[3] ותכונה זו אינה מתאימה לאלון אלא לעץ שנקרא בימינו אלה (Pistacia), וזהו הזיהוי המקובל בדרך כלל לאֵלָה שבמשנה.
יתרה מזו, גם את האלון שבמשנה הרמב"ם מזהה עם ה"בלוט",[4] כלומר, עם עץ האַלון (Quercus). דומה שזיהויו מושפע מן הפרשנות הספרדית, שרואה לעתים באלון ובאלה שמות נרדפים לאותו עץ או שם קיבוצי לעצים גדולים במיוחד.[5]