המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
אשחר ארץ ישראלי
הרמב"ם לא הביא את שמו הערבי של האטד, אלא רק תיאור שמאפשר להציע זיהוי אפשרי:
"אטדים – רבוי אטד, והוא מין קוצים שמניב גרגרים שחורים קשים דומה לחמצה (חמץ) והם נאכלים".[1] הרב קאפח נטה לזהותו בעקבות זיהויו של רס"ג עם האטד המקראי, כלומר, עם צמח שנקרא בערבית "עוסג'" (عوسج).[2] שם זה מתייחד לכמה עצים קוצניים, ואפשרויות זיהוי סבירות שלו הן אשחר ארץ ישראלי (Rhamnus
lycioides), עץ שפירותיו נאכלים, או Lycium europaeum, עץ שנקרא בימינו "אטד אירופי", ואת ענפיו הצעירים אפשר לאכול. ונראה שתיאורו של הרמב"ם מתאים יותר לעץ הראשון, שמאופיין בפירותיו השחרחרים.[3]