המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
ה"ארנים" נזכרים בין עצי המערכה שהביאו לצורך שרפת פרה אדומה. הרמב"ם מבאר: "ריבוי אורן, והוא ממיני הארז וכן ברוש, כמו שאמרו שבעה מיני ארזים הם וכו'".[1] הרמב"ם אפוא אינו מזהה זיהוי מסוים לאורן אלא מסתמך על דברי התלמוד הבבלי.[2] מסתבר שבימי הביניים כבר לא נשמרה מסורת הזיהוי של ה"אֹרֶן" (ישעיהו מד, יד), ורבו הפירושים על כך.[3]