אגסים

שזיף הגן

אֲגָּסִים

הרמב"ם ביאר את האגסים כך: "אל אַגַּ'אץ (اجاص) וידוע בפי ההמון אצלנו בשם ׳אלברקוק (برقوق)״.[1] כבר בימי הביניים שימשו השמות הללו בערבית כינויים לכמה פירות: אגס, משמש ועוד.[2] עם זאת, בחיבורו על שמות הרפואות הרמב"ם מבאר למה התכוון באומרו "אצלנו":[3] "אג'אץ שמו הידוע אצלנו במע'רב הוא אלברקוק, תושבי ספרד קוראים אותו גם עיון אלבקר (עיני הבקר). זה השאהלוך, אומרים גם אלשאהלוג'".[4] הבאתם של השמות הנרדפים הנוספים אינה מותירה ספק שהרמב"ם התכוון לפרי שמכונה בימינו "שְׁזִיף הַגָּן" (Prunus domestica) ולא לפרי האגס (Pyrus communis); ראו בערך "קְרֻסְטָמֵלִין". ה"אגסים" (=שזיפים) נזכרים אצל הרמב"ם בין הפירות "המשלשלין את בני המעים".[5]

[1].פהמ"ש כלאים א, ד. והשוו: מעשרות א, ג; עקצים א, ו.

[2].ראו בהרחבה: ז' עמר, גידולי ארץ ישראלבימי הביניים: תיאור ותמורות, ירושלים תש"ס, עמ' 232-231 (להלן: עמר, גידולי ארץ). בשם "ברקוק" נקרא המשמש בתימן; ראו מחברת הצמחים, עמ' 32.

[3].ראו בהרחבה: י' בלאו, "'אצלנו באלאנדלוס, אצלנו במגרב'", מסורות, ז (תשנ"ג), עמ' 50-43; פיקסלר, עמ' 50-48.

[4].רמב"ם, ביאור, מס' 13.

[5].הלכות דעות ד, ו.

זיהוי הצמחים

אגסים

אֲגָּסִים

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש