תור מצוי (מימין) יונת סלעים (משמאל)
המשנה מזכירה כמה פעמים את התורים בנוגע לדיני קרבן העוף. בפירוש המשנה שעוסקת בגיל הבגרות ובו ראוי להעלותם למזבח, הרמב"ם מזכיר את שמם של התורים בערבית – "אלימאם" (يمام).[1] אלדמירי איש מצרים מסביר שה"ימאם" הוא יונת הבר (אלחמאם אלברי), ובלשון יחיד "ימאמה",[2] ובמקום אחר הוא מסביר שה"שפנין" (شفنين) הוא אשר נקרא בלשון העם "ימאם".[3]
הרמב"ם אפוא הלך בעקבות המסורת הפרשנית של התרגומים הארמיים ושל פירוש רס"ג לתורה (ויקרא א, יד), שקבעו שזהו תור, הוא עוף ה"שפנין". אין ספק שמדובר בעוף בר ממשפחת היוניים.
בעירק, ואולי גם בספרד, קראו בשם זה בעיקר לתור המצוי (Streptopelia
turtur),[4] אך במצרים מוסכם שהכוונה היא ליונת הבר, היא קרוב לוודאי יונת הסלעים (Columba livia).[5]
[1].פהמ"ש חולין א, ד. השוו: מורה הנבוכים - מקור ותרגום (מהדורת ר"י קאפח), ג, מו, ירושלים תשל"ב, עמ' תרלו.
[2].דמירי, א, עמ' 364-363.
[3].דמירי, ב, עמ' 83. כך כתב גם הרופא האנדלוסי שחי במצרים לאחר הרמב"ם - אבן אלביטאר, ב, עמ' 64: "שפנין ברי הוא הימאם"; שם, ד, עמ' 209.
[4].מעלוף, עמ' 87. ולעניות דעתנו זהו התור המקראי; ראו: עמר, מסורת העוף, 196-194. אלאדריסי, בלשן שישב בסיציליה באמצע המאה השתים עשרה, מתארם כך: "עופות בר שניתן לעתים לראות בבתים. קטנים מיונים בהרבה, דומים לפואח'ת (צוצלות) בצורה, אך לא בצבע ולא בקול, והם מרובים בערי ספרד"; ראו: עמר וסרי, שקיעים, עמ' 184, הערה 32.
[5].מעלוף, עמ' 73; שם, עמ' 87.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
