זיהוי בעלי החיים

[1].פהמ"ש עוקצים ג, ג. כך צריך לכתוב מילה זו, שלא כמו השיבוש "קלניאת"'; ראו גם: פירוש סדר טהרות להרמב"ם על פי כ"י פאריס ואוקספורד (מהדורת דירינבורג), ג, ברלין תרמ"ט, עמ' 270, הערה א.

[2].סינונים: Lepus cuniculus.

[3].רמב"ם, ביאור, מס' 79.

[4].אבן ג'נאח, שורש שפן, עמ' 741-740.

[5].ראו תרגום השפן המקראי ל"ובר" בפירוש רס"ג לויקרא יא, ה; דברים יד, ז; משלי ל, כו; תהלים קד, יח.

[6].החילופים בין השמות עשויים לנבוע מן הדמיון בין השם בערבית של בעל החיים שנקרא "וַבְּר" (פתח ושווא), הוא שפן הסלעים, ובין ה"וַבַּר" (פתח, פתח) - כינוי לפרווה, או ליתר דיוק, שם כללי לבעלי חיים בעלי פרווה צפופה ונדרשת כפרוות גמלים, ארנבות ושועלים; ראו למשל: מג'ד אלדין אלפירוזאבאדי, קאמוס אלמחיט, בירות 1999, עמ' 441.

[7].R. Dozy, Supplément aux dictionnaires arabes, II, Leiden & Paris 1927, p. 422. הרופא הספרדי אבן זהר (מת ב- 1161) כותב על ה"קנליה" שהקדמונים (המקורות הקלאסיים) לא הכירוהו, ואילו האחרונים טענו שבשרו הוא בעל טבע קר ויבש, ושהוא גורם גזים בגוף; ראו: אבן זהר, כתאב אלאע'ד'יה, מדריד 1992, בערבית: עמ' 26, בתרגום הספרדי: עמ' 59, בשם conejo. השם הספרדי "קנליה" התגלגל כנראה לאנגלית לשם Coney.

[8].שם טוב, עמ' 510; ר' יוסף נחמיאש, פירוש על ספר משלי, ברלין תרע"ב, עמ' 187: "מין חיה הנקראת בלע"ז קנילייא"; רשב"ץ, יבין שמועה, ליוורנו תק"ד (מ"צ ירושלים תשכ"ט), דף יא ע"א, מתאר את השפנים כבעלי אוזנים ארוכות ופרווה דקה.

[9].הארנבון התפשט במזרח כנראה רק מן התקופה הרומית, כפי שעולה למשל מן הממצא הזואו-ארכיאולוגי, ראו:O.S. La Bianca & A. von den Driesch, Faunal remains: taphonomical and zooarchaeological studies of the animal remains from Tell Hesban and vicinity (Hesban, 13), Andrews University Press, Michigan 1995, pp. 71-74.