זיהוי בעלי החיים

[1].פהמ"ש מכשירין ו, ג.

[2].להרחבה ראו: ז' עמר וא' זיבוטפסקי, "לזיהוי דג השבוטא", המעין, מה/ג (תשס"ה), עמ' 46-41.

[3].על דגי אספניא (או אספמיא), ראו: בבלי, עבודה זרה לט ע"א; בראשית רבה (מהדורת וילנה), ה, ח. בייחוד היה אפשר להחליף בין שני שמות המקומות על רקע הסיפור אודות ראש הגולה הבבלי שנסע מקורטבא לאספמיא (יבמות קטו ע"ב), והיא קורטבא שבבבל ולא קורדובא שבספרד. וראו על דג זה בהקשר לזיהויים השונים של אספמיא: י' נאמן, "...ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל", סיני, קמג (תשס"ט), עמ' קיח–קיט.

[4].בשם 'שאבוט' הוא מובא במילון אלג'אמע - המאסף המיוחס לר' דוד בן ישע, ירושלים תשמ"ח, עמ' 113.

[5].I. Low, Fauna und Mineralien der Juden, Hildesheim 1969, p. 12.

[6].ראו מעלוף עמ' 68; שם, עמ' 225.

[7].כך גם פירש בעל "תפארת ישראל" את המשנה, שבת כב, ב.

[8].השוו טובי, עמ' 115: "קולייס - דג שקשקשיו קטנים".

[9].אהרוני, עמ' 105.

[10].כך כתב הר"י קאפח בפהמ"ש מכשירין ו, ג, הערה 7: "דג קטן מצוי בנהרות כל השנה, ראשו קטן וגופו רחב וסנפיריו לכל אורך גופו ומתחת לצוארו ועד זנבו, שמו באנגלית Sole ובגרמנית schollen וידוע בארץ בשם 'דג משה רבינו' ואינו מה שמדמים אותם שאין להם מסורת חכמים שהוא הנקרא באנגלית Spanish Mackerel, ובלטינית Scomber Colias". ולא ברור לי מדוע יצא קצפו על הזיהוי האחרון.

[11].בבא קמא נה ע"א.

[12].הלכות כלאים ט, ח. בעלי התוספות זיהו את הדג שנזכר בתלמוד בשם "עיזא דימא" שיש לה קרניים (בבא בתרא עד ע"א) עם השבוטא (עבודה זרה לט ע"א, ד"ה וסימניך). ככל הנראה כוונתם לבינים, היינו, איברי חישה כעין חוטים שיוצאים מפי הדג ובאמצעותם הוא מאתר מזון, תוך כדי בחישת קרקעית המים.