הרמב"ם מבאר שה"סייח" הוא ולד החמור (חמאר),[1] כפי שעולה בבירור מלשון חז"ל,[2] ושלא כמו שמקובל בעברית המודרנית: ולד הסוס.[3]
[1].פהמ"ש שבת יח, ב. ומוסיף תנחום הירושלמי שהכוונה לעיירים (אלג'חאש). הניקוד הוא לפי המובאה באוטוגרף לעבודה זרה א, ו.
[2].משנה, בבא בתרא ה, ג.
[3].כנראה בעקבות פירוש רש"י לראש השנה ג ע"א, ד"ה סייח: "עייר בן סוס".
