הרמב"ם מבאר ש"ביצת הנעמית" היא הביצה של ה"נעאמה" ( نعامة), כלומר של נקבת היען (Struthio camelus).[1] ביצת היען גדולה וקליפתה קשה, ובעת העתיקה שימשה כלי קיבול.[2]
[1].פהמ"ש חולין יז, יד. על השימוש בביצי היענים בעת העתיקה, ראו: עמר, מסורת העוף, עמ' 176-172.
[2].בהקדמת הרמב"ם למשנה מתרגם הרב קאפח (במהדורתו, הערה 10) את המונח "אנעאם" - "יענים", אך דומה שהכוונה למקנה.
