נמר
הרמב"ם התייחס לזיהוי הנמר בעקיפין, אגב ביאור לשון המשנה: "המְּנַמֵּר את שדהו – הוא הזורע טלאים טלאים (רקע רקע), ודומה לנמר (אלנמר) שהוא 'כתמים כתמים' (למע למע)".[1] אין ספק שהכוונה היא לנמר (Panthera pardus), שניכר בחברבורותיו (ירמיהו יג, כג).
עם זאת, בדימוי לנמר הרמב"ם לא התכוון לנקודותיו השחורות אלא דווקא לחלק הבהיר שמסביבם; כך עולה מביאור המילה "למע" (لمع), שפירושה חלקי הצמחים שהחלו להתייבש ולהצהיב.[2]