את החרגול ביאר הרמב"ם באופן כללי: "מין ממיני הג'ראד (جراد), את החרגל למינהו".[1]
כלומר, הוא מזהה אותו עם אחד ממיני החגבים הטהורים. אמנם את המילה "ג'ראד" מתרגמים בדרך כלל ל"ארבה", אך התורה עורכת כידוע הבחנה בין ה"ארבה" ל"חרגֹל" (ויקרא יא, כב).
[1].פהמ"ש שבת ו, י.