זיהוי בעלי החיים

[1].פהמ"ש פסחים א, ב.

[2].מעלוף, עמ' 162; שם, עמ' 232;          
G. Dalman, "Palästinische Tiernamen", Zeitschrift des deutschen Palästina Vereins, 46 (1923), p. 69.  (להלן: דלמן, שמות).

[3].ירושלמי, מועד קטן א ד, פ ע"ג.

[4].ראו למשל בתרגום אונקלוס לויקרא יא, כט-ל, ובו ה"חֹלד" מתורגם ל"חולדא", ואילו ה"תנשמת" ל"אשותא".

         כך גם עולה לכאורה מדברי המשנה במסכת כלים שמבחינה בין מצודת החולדה הטמאה (טו, ו) ובין מצודת האישות הטהורה (כא, ג). וראו גם פירוש רש"י לסוכה כ ע"ב, ד"ה או שרצים: "כגון חולדות ואישות".

[5].חולין ג, ג, ובפירוש הר"י קאפח שם נפלו שיבושים.

[6].נוסף על הפירוש למשנה, הרמב"ם מזכיר את השימוש בחמוס גם בחיבורו הרפואי "על הסמים" בתור תרופה לאדם שנפגע בידי בעל חיים ארסי; ראו רמב"ם, סמים, עמ' 11.

[7].דיון נרחב על אפשרות זו ראו אצל טריסטראם: H.B.Tristram, The Natural History of the Bible, London 1867, p. 151.

[8].ראו מעלוף, עמ' 263-262.

[9].אלנוירי, נהאית אלארב פי פנון אלדאב, י, קהיר 1924, עמ' 162-161 (להלן: נוירי); אלקזויני, עג'איב אלמח'לוקאת, בירות (בלא ציון תאריך), עמ' 336 (להלן: קזויני); דמירי, ב, עמ' 233-232.

[10].פהמ"ש חולין ג, ג.

[11].בארץ ישראל יש שכינו בעת החדשה את הסמור בשם "ערס"; ראו מעלוף, עמ' 262; דלמן, שמות, עמ' 70.

[12].למעשה, נמצאו שרידים זואו-ארכיאולוגיים של חמוס השלגים בארץ ישראל ובעבר הירדן מתקופת הברונזה הקדומה ומתקופת הברזל. באתר ליד שער העמקים נמצאו שרידים גם מן המאות השלישית והשנייה לפנה"ס; ראו:

         G. Bar-Oz & T. Dayan, "Weasels from the Hellenistic period of Isreal", Israel Journal of Zoology, 47 (2001), pp, 271-273.

         לאחר פרסום זה נמצאו בכפר עותנאי הסמוך שרידי חמוס מן המאה השלישית לסה"נ. תודתי לפרופ' גיא בר עוז על מידע זה. טריסטראם מדווח בספרו על החמוס: "בסביבת הר תבור וכנראה גם באזורים מיוערים אחרים"; ראו ה"ב טריסטראם, החי והצומח של ארץ ישראל, חלק החי (ח' מויאל מתרגם), ירושלים תשס"ז, עמ' 57. עם זאת, אין לנו עוד עדויות מוצקות להימצאות חמוסים בישראל בעת החדשה. להרחבה ראו: ז' עמר, "החָמוס - זיהוי ה'חולדה' שבמשנה על ידי הרמב"ם", לשוננו, עג (תשע"א), עמ' 333-327 (להלן: עמר, החמוס).