אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

שלפח

ב"ה

שלפח- דובדבן היהודים, בוען נאכל.

אנגלית: Goldenberry

משפחה: סולניים Solanaceae

שם מדעי: Physalis peruviana 

כתיבה: הרב דוד אייגנר

תיאור הצמח

הסוג שלפח כולל 70 מינים, חמישה מהם מתורבתים, השם "שלפח" ניתן לצמח בשל העובדה שהפרח ממשיך לגדול אחרי ההפריה, ויוצר מעין שלפוחית או בועית המקיפה את הפרי, אגב, בשנת תשס"ג שינתה האקדמיה ללשון עברית את שמו ל"בּוּעָן נֶאֱכָל".[1]

מקורו של הצמח הוא ביבשת אמריקה, במזרח ארצות הברית, באמריקה התיכונה והדרומית, לארץ הוא הובא בתחילת שנות ה 80.[2]

הצמח הוא רב שנתי, שגזעו מעוצה, בדומה לצמחים שונים ממשפחתו- הסולניים. הצמח מתפתח היטב בעונת הקיץ. התפתחותו היא מאוד מהירה ותוך כשלושה חודשים מהשתילה[3], הפרי בשל ומוכן לאכילה. הפרי הוא חמצמץ- מתוק.

הצמח כיום הוא גם כן פליט תרבות, והוא נחשב כצמח פולש. [4]

השלפח הוא אחת הדוגמאות המבטאות את המחלוקת לגבי הגדרת אילן וירק, הצימוח שלו הוא מאוד מהיר, תוך מספר חודשים מועט מהזריעה הוא מניב פרי, תכונה שאינה קיימת כלל בעצים, אלא בירקות, ולכן לדעת הפוסקים שהמדד להגדרת ירק הוא נתינת פרי תוך שנה מהזריעה, הוא נחשב כירק. מאידך הוא מעוצה, מתקיים מספר שנים והוא בעל גזע, ענפים ועלים, תכונה הקיימת בעצים ולא בירקות, ולכן יש הסוברים שדינו כעץ. [5]

צמח השלפח