אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

שדה מטוננת/ טינא

שדה מטוננת היא שדה בית הבעל שמושקה לעיתים, ונשארת בה רטיבות מסויימת[1], ומדובר בקרקע בוצית[2], שנוצר בה  טיט.[3] קרקע זו ראויה לזריעה[4], כשזורעים בה זרעים הם מתחילים להתפתח במהירות[5], כששותלים בה צמחים הם נקלטים וממשיכים בהתפתחותם, ולכן צמח שנעקר שלושה ימים לפני העומר, מותר לשתלו במקום הטינא ויהיה ניתן להשתמש בו לאחר הקרבת קרבן העומר[6]. ניתן להמשיך ולהשקות שדה זו בחול המועד[7], כיוון שהפסקת ההשקייה תגרום נזק לצמחים הקיימים ולהפסדם. [8]

בשל רטיבות הקרקע, החריש בקרקע זו קשה יותר מאשר בקרקע יבישה.[9] בהלכות טומאה וטהרה קיים כלל ששדה שהיה בו קבר וחרשו את השדה, שדה זה נקרא "בית הפרס", בשל השינוי באיכות החרישה בין שדה יבש לשדה לחה אופן מדידת השטח שנטמא משתנה בין שני סוגי השדות.[10]

פעולת ה"טינון", היא הרטבה,[11] טינא הוזכר גם כביטוי ללחות צמחים[12] או לחות קרקע.[13]

[1] רש"י מו"ק ו, ב: "שדה מטוננת לחה ויבשה", רבינו חננאל מו"ק ו, ב: "שרבו המים מקודם ועדיין ליחלוחיתה קיימת".

[2] ראה בפירוש רש"י ברי"ף, מו"ק ב, א בדפי הרי"ף שכתב שמדובר בקרקע שיש בה טיט ותרגם שמדובר ב"פנגור"א והכוונה היא קרקע בוצית מלאה בוץ.

[3] ריטב"א מו"ק ו, ב נימוקי יוסף מו"ק ב, א בדפי הרי"ף.

[4] בבלי פסחים מז, ב.

[5] בירושלמי כלאים ב, ב מובא שהתפתחות זו מתרחשת בתוך שלושה ימים מהזריעה, ולכן אם אדם מעוניין לשנות ממין הזרוע בשדהו די בהמתנת שלושה ימים מהזריעה בשדה זה, לאחר מכן ניתן לחרוש את הקרקע, להמית את הזרעים שנבטו ולזרוע את המין החדש.

[6] תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) י, לא, ראה חסדי דוד במקום, בבלי פסחים נה, א, וברש"י פסחים נה, א.

[7] דעת רב יהודה בבבלי מו"ק ו, ב, וכך נוקט למעשה השו"ע או"ח תקלז, ז, ראה רש"י מו"ק ו, ב ראה מאירי מו"ק ו, ב שדן בטעמי היתר השקאת שדה זה במועד, ביחס לאיסור ההשקייה במועד.

[8] ריטב"א מו"ק ו, ב.

[9] משנה ב"מ ה, י, ובפרשנים במקום. תוספתא ב"מ (ליברמן) ו, טו, ובתוספתא כפשוטה שו' 41- 42.

[10] תוספתא אהלות (צוקרמאנדל) יז, ג: שלש כרשינין שאמרו הנתונין כדרכן במקום הגדר יבש אבל לא במקום הטינא"

[11] משנה מכשירין ג, ד.

[12] ירושלמי שביעית ב, ג.

[13] בבלי יומא עח, א.