אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

קרוסטמלין

ראשי פרקים:

א. הקדמה

ב. זהויו של הקרוסטמלין

ג. תנאי הגידול ומשך הגידול

הקדמה:

הקרוסטמלין הוזכרו במשנת כלאיים[1] כמין שאינו כלאים יחד עם האגסים,[2] במשנת מעשרות[3] הובא שהזמן בו הקרוסטמלין מתחייבים במעשרות (עונת המעשרות) הוא "משיקריחו". וכן ביחס לדיני טומאה וטהרה, שהעוקץ שלהם נחשב לחלק מהפרי לדעת רבי יוסי.[4] כנראה שמדובר בפרי רך.[5]

זהויו של הקרוסטמלין:

נתון במחלוקת בין המפרשים[6]:

1. לדעת הרס"ג והרמב"ם מדובר באגס תרבותי Pyrus communis[7]
2. בערוך הובאו שתי אפשרויות לזהויו: 1. מין אגס בשם Crustumine שנחשב למשובח במיוחד. 2. מין בר של הסוג אגס (Pyrus )
3. לדעת רבנו נתן אב הישיבה מדובר בזן של משמש Prunus armeniaca או שזיף אירופי Prunus domestica.
4. לדעת הכפתור ופרח מדובר בזן של תפוחים קטנים- תפוח פאטימי.

כיום אין מין שנקרא כך.

תנאי הגידול ומשך הגידול:

בארץ היו דומים בכל האזורים.[8] ניתן לאכול את הגרעינים של הקרוסטמלין[9] מדובר במין שגורם לשלשול[10]

[1] א, ד.

[2] בירושלמי כלאים א, ד הובא מעשה שבשוקי ציפורי הרכיבו קרוסטמל על אגס, בא תלמיד ואמר להם שמדובר בכלאים, בבית המדרש נדחו דבריו, ומסקנת הסוגיה היא שמינים אלו אינם כלאים.

[3] א, ג

[4] עוקצין א, ו.

[5] מתוך שהרמב"ם כלל אותו ביחד עם ההענבים והתותים, פירוש המשנה שבת כא, א: "פירות שדרכן להיות נמאסין כגון ענבים ותותים וקרוסטמלין"

[6] הזיהויים הם מתוך מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאים מאת ד"ר חיים אלבוים

[7] וכך מזהים אותו חוקרי זמננו: לעף פלורה IV, עמ' 74 ; פליקס כלאי זרעים והרכבה, עמ' 93 ;  ז. עמר גידולי ארץ ישראל בימי הביניים עמ' 229.

[8] כפי שמובא בתוספתא שביעית (ליברמן) ז, טז: רבן שמעון בן גמליאל אומר... ושאר כל פירות האילן כגון הקרסטמילין אוכלין מה שבהר על שבעמק וממה שבעמק על שבהר, מובן שתנאי הגידול היו דומים בכל הארץ.

[9] דברי רבי יוחנן בירושלמי תרומות יא, ה.

[10] רמב"ם דעות ד, ו.