אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ב"ה
צמר גפן
כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון
צמר הגפן הוא תוצר של צמח הכותנה, עיין ערכו, ישנם שימושים רבים לצמר גפן, ביגוד, שימוש כפתילה, צרכים רפואיים ועוד.
מספר מקורות חז"ל מזכירים את צמר הגפן, ישנם מספר חוקרי בוטניקה של גידולי ארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד ובתוכם, י. פליקס,[1] א. פלדמן,[2] ז. עמר,[3] שסוברים שקרוב לוודאי כי הצמר גפן שנזכר במקורות חז"ל הוא הכותנה אותה אנו מכירים בהווה, ועצם העובדה שהיא נקראה צמר גפן, ועלי הכותנה דומים למדי לעלי הגפן היא אחת הראיות לכך.
להלן מספר דוגמאות המזכירות את צמר הגפן:
כלאי הכרם: "צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה הרי אלו מצטרפות ואם לאו אינן מצטרפות גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת רבי מאיר אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש..." [4]
דיני הוצאה בשבת: "המוציא מצמר גפן וצמר כלך מצמר גמלים ומצמר ארנבים ומצמר חיה שבים ושאר כל הנטוים כולן מלא הסיט כפול הרי זה חייב...."[5]
שימוש כבגד: שאין דרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות נדר בו לא נתכוון אלא ביוצא ממנו. מה אית לך אמר רבי יוסי בי ר' בון כגון הדין צמר גפן..."[6]
דיני צרעת בגדים: ספרא תזריע - והבגד יכול השיריים והסיריקון והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנביים ונוצה של עזים תלמוד לומר בבגד צמר או בבגד פשתים.[7]
דיני צרעת בגדים: לשילוח טמא מכאן אמר רבי יוסי הגלילי מחוץ למחנה מושבו והבגד לימד על הבגדים שהן צריכין שילוח חוץ לשלש מחנות. והבגד. יכול השירים והסיריקון והכלך וצמר הגפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים ת"ל בבגד צמר או בבגד פשתים.[8]
על פי הכתוב במסכת כלאים רבי מאיר אסר לזרוע ירק בסמוך לצמר הגפן, בשל דמיונו לגפן. ככל הנראה חז"ל כינו גידול זה בשם 'צמר גפן' בגלל דמיון רב בין עלי הגפן לעלי הכותנה, לכן לפי מרבית הפרשנים כוונת המשנה ב'צמר גפן' היא לכותנה. מכאן גם מקור השם המודרני של צמר הגפן המיוצר מהכותנה. נראה על פניו שבעבר נעשה שימוש בזני כותנה שונים המקובל בהווה. עוד עולה גם מעדויות חיצוניות, כי צבע רוב סיבי הכותנה בארץ בעת ההיא היה צהוב.[9]
שבת: שימוש כפתילה להדלקה: בשמנה נאמר שחומר הגלם היחיד שניתן להשתמש בו לצורך הדלקה בשבת הוא הפשתן, בכל זאת כתבו הראשונים שניתן להשתמש בצמר גפן לשם כך, בשל העובדה כי לא מדובר בתוצר של העץ אלא בתוצר של הזרע[10].
הכנת תפילות רפואיות: אחד מהשימושים המשמעותיים בצמר גפן הוא שימוש לצרכים רפואיים, בשבת אין להכין פתילות מצר גפן ויש להימנע מתלישת חתיכות צמר הגפן משום שיש בכך משום עיבודו.[11]
[1] פליקס י', הצומח והחי במשנה, תשמ"ג; שם, החקלאות בארץ ישראל בימי המקרא המשנה והתלמוד, 1990; שם, הצמחייה בסדר זרעים, תשי"ט;
[2] פלדמן, צמחי המשנה: תאורם הבוטאני וערכם הכלכלי בעבר ובהווה,תשכ"א.
[3] עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, 2000.
[4] כלאים ז, ב.
[5] תוספתא שבת (ליברמן) ט, ג.
[6] ירושלמי נדרים ז, ג.
[7] תורת כהנים פרשת נגעים פרשה ה פרק יג.
[8] לקח טוב ויקרא פרשת תזריע יב, ג, ילקוט דשמעוני פרשת תזריע יג, מז.
[10] תוס' שבת כז, ב ד"ה כל היוצא, וכך סוברים רוב הראשונים, אמנם ברש"י שבת כז, ב כתב שדבר המשנה נסובים גם על צמר גפן.
[11] שמירת שבת כהלכתה פרק לה סע' ט.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
