אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

פיל

פיל אסייתי (Elephas Maximus)

משפחה – פיליים

הפיל הוא הגדול שביונקים היבשתיים החיים כיום. במשפחת הפיליים קיימים כיום שני סוגים: א. הסוג פיל אפריקני (Loxodonta), ממנו שרדו שני מינים – פיל סוואנה אפריקני (Loxodonta africana) ופיל יער אפריקני (Loxodonta cyclotis). ב. פיל (Elephas). בסוג זה שרד כיום רק מין אחד – מין: פיל אסייתי (Elephas maximus). בעבר היו קיימים עוד סוגים במשפחה, אך הם נכחדו לפני זמן רב. ערך זה יתמקד בפיל האסייתי, מכיוון שעל פי רוב הדעות הוא המין שהיה קיים באזורנו, ואליו התייחסו המקורות.

כתיבה: אביעד פרנקל

ראשי פרקים:

א. מבנה גוף

ב. תזונה

ג. מאפיינים נוספים

ד. תפוצה

ה. שימוש בידי אדם

ו. הפיל בישראל

ז. הפיל במקורות ובהלכה

ח. הפיל כחיה גדולה

ט. הפיל כיצור מופלא

י. מערכת העיכול של הפיל

יא. דינים שונים

יב. דיני כלאים

מבנה גוף

מידות גודלו של הפיל עצומות: אורכו מגיע עד לארבעה מטרים והוא מתנשא לגובה של יותר משלושה מטרים. משקל הפיל הממוצע – כ-4 טון, והוא יכול להגיע עד ל-7 טון.  

גופו של הפיל כדורי. מבחינה יחסית, הגוף קצר ביחס לגובהו ולרוחבו. גם הראש קצר יחסית, אך גדול מאוד ביחס לשאר חלקי הגוף. האוזניים גדולות (אם כי הרבה פחות מאלו של הפיל האפריקני); הן מוטות לאחור אך אינן מגיעות לקצה הראש. מצחו של הפיל קעור ועיניו קטנות יחסית. עצמות הגולגולת ספוגיות ומלאות חללים.

הפיל ניכר בחדקו הארוך, שהוא למעשה איחוי של האף והשפה העליונה שהתארכו.[1] בקצה החדק של הפיל האסייתי קיימת בליטה בצידו העליו (אצל האפריקני, קיימות 2 בליטות), המאפשרת לו לאחוז בחוזקה בעצמים מגוונים. החדק מיועד לנשימה, להרחה, לשאיבת מים, לחפירה ולקרבות. בנוסף, מאפשר לפיל להגיע למקומות גבוהים בתהליך חיפוש המזון.[2]

כמו כן, הפיל מתאפיין במבנה ייחודי של שיניים: לפיל מספר מצומצת של שיניים טוחנות, גדולות במיוחד, המתחלפות חמש פעמים במהלך חייו. נוסף על שיניו הטוחנות הוא מצוייד בשתי שיניים עליונות חותכות ייחודיות, הנקראות חיטים או שנהבים. שיניים אלו חסרות ציפוי אמייל, והן ארוכות במיוחד. שנהבי הפיל האסייתי מגיעות לאורך של 2.5 מטר (ואילו של הפיל האפריקני עד 3.5 מטר).[3] מערכת השיניים הייחודית של הפיל מאפשרת לו ללעוס מזון קשה במיוחד כמו ענפים וקליפות עצים, אותם הוא מקלף בעזרת החטים.[4]

עורו של הפיל עבה במיוחד, ויכול להגיע עד ל-2 ס"מ.עורו של הפיל אינו עטוף במעטה חיצוני פרוותי, למעט שערות בודדות המפוזרות עליו. בקצה הזנב קיימות שערות עבות ושחורות, המשמשות אותו לגירוש של בעלי כנף טורדניים.[5]

הרגליים של הפיל קצרות ורחבות. בקצה הרגליים אצבעות קצרות בעלות פרסה. תנועת הרגליים מתאפיינת בפסיעות קטנות.[6]

תזונה

הפילים ניזונים ממזון צמחי: עלים, זלזלים עשבים ופקעות, ואפילו ענפים. בשל גודלם העצום הם זקוקים לכמויות עצומות של מזון. עם זאת, הם אינם מעלים גירה, מה שמקטין מאוד את יכולת העיבוד של התאית, הרכיב העיקרי במזון אותו הם אוכלים. לצורך עיכולה הם נעזרים בחידקים ובחד תאיים החיים במעי האטום שלהם, הנמצא בצד האחורי של מערכת העיכול. בשל כך, קיים טווח קצר מאוד בו המעי מסוגל לספוג את חומרי ההזנה. בשל חוסר יעילות מערכת העיכול, זקוק הפיל הבוגר לצרוך כ-250 ק"ג מזון ביום, כשהוא יכול לעכל רק כ-40 אחוז ממנו. את הכמות העצומה של המזון יכול הפיל לצרוך גם ממזון באיכות אנרגטית נמוכה, דוגמת עצים יבשים וקליפות גזעים. בשל העיכול החלקי, הפיל מייצר כמות רבה של זבל, הכולל גם מזון רב שלא התעכל. בעלי חיים שונים מנצלים עובדה זו והם ניזונים מגללי הפיל.[7]

גם צריכת המים של הפיל עצומה, והוא שותה בין 75 ל-90 ליטרים של מים ביום, ואף יותר מזה.[8]

מאפיינים נוספים

הפילים חיים בעדרים. ההריון של הפילה ארוך – בין 18 ל-22 חודשים. בכל המלטה פילון יחיד, המגיע לבגרות מינית בגיל 13. אורך החיים של הפילים בין 50 ל-70 שנה.[9]

הפילים פעילים בשעות היום והלילה לסירוגין. רוב שעות הערות שלהם מנוצלת לאכילה, כשבמקומות בהם יש צמחייה רבה הם עסוקים באכילה 16 שעות, ואילו במקומות דלי צמחיה הם יכולים לרעות עד 24 שעות ביממה. הפילים נחים בעמידה או ברביצה.[10]

קצב ההליכה הממוצע של הפיל הוא 4-6 קמ"ש, אך בזמן ריצה הוא יכול גם להגיע ל40 קמ"ש.[11] הפילים אוהבים לרחוץ במים או להתפלש בבוץ, ובשעת מחסור הם יכולים אפילו לחפור בורות בכדי למצוא מים בעומק האדמה.[12]

שכלו של הפיל מפותח. הוא נחשב כחיה נבונה, ויש לו כושר זיכרון רב.

כאמור, אוזניו של הפיל מפותחות מאוד. הדבר משמש אותו לצורך התקשורת המפותחת שבין הפרטים (הפיל יכול לשמוע קול תת שמעי [אינפרא סוני], ובכך לתקשר ממרחקים גדולים מאוד), והן לוויסות חומו.

חוש הריח של הפילים מפותח מאוד, אך חוש הראייה שלהם חלש ומוגבל.[13]

תפוצה

הפיל ההודי (שהוא תת מין של הפיל האסייתי) מצוי בעיקר בהודו, ציילון, בורמה ואינדונזיה.

שימוש בידי אדם

הפילים לא נחשבים כבעלי חיים הניתנים לביות, אלא לאילוף. עדויות ראשונות לאילוף פילים באזור הודו קיימות למן ראשיתו של האלף הראשון לפני הספירה, אך ייתכן ובני אדם השתמשו בהם עוד הרבה לפני כן.[14] כ-500 שנה לאחר מכן הוא הופיע ככלי מלחמה בקרבות של מלכי הודו. בשלב זה התחילו להביא את הפילים המאולפים גם לאזור המזרח הקרוב, ואלכסנדר הגדול הביאם בכמויות מהודו. באותה תקופה הפילים כבר שמשו כסימן היכר לצבא חזק ובעל עוז מלחמתי.[15] בהתנגשויות צבאיות, היו לפילים האסייתים ייתרון על הפילים האפריקנים.

השנהבים של הפילים שמשו מזמן קדום כחומר גלם יקר, המשמש לחיטוב ולקישוט.[16] הקדמונים נהגו לכנות את השנהבים גם בשם "קרניים".[17] מלאכת השנהב היתה תעשייה חשובה במזרח הקדום, ובארץ ובסביבותיה נמצאו ממצאים רבים של תעשייה זו.[18]

הפילים משמשים במקומות שונים גם לצורך עבודות פיזיות קשות, כמו סחיבה והרמה של משאות כבדים.[19]

הפיל בישראל

הפיל היה מצוי בארץ ישראל בתקופות קדומות כחיית בר. קיימות עדויות לכך שהאדם הקדמון (הפליאוליתי) אף נהג לצוד פילים בארץ. הפילים האסייתים היו מצויים באזור עד לראשית האלף הראשון לפני הספירה. המסחר בשן הפיל היה נפוץ מאוד באזורנו. לאחר ביותם באזור הודו, הגיעו הפילים לאזור כחלק מהמאמץ המלחמתי של צבאות שונים. בין השאר, הפילים השתתפו במלחמות של אנטיוכוס (אפיפאנוס) נגד המכבים.[20]

הפיל במקורות ובהלכה

הפיל לא נזכר במפורש בתנ"ך. עם זאת, בשני מקומות נזכרו ה"שנהבים", כחלק מרשימת סחורות ובעלי חיים שהובאו למלך שלמה באניות שהגיעו מתרשיש.[21] לפי כל הפרשנים, הכוונה היא לשיני הפיל או לפיל עצמו (ואולי גם לשניהם יחד).[22] כמו כן, ה'שן' נזכרה ב-10 מקומות בתנ"ך כחומר גלם חזק ועמיד, ועל פי רוב הפרשנים והחוקרים מדובר בשן הפיל.[23] בין השאר, כסאו של שלמה מתואר ככסא העשוי מחומר זה,[24] וכן מסופר על אחאב שבנה את "בית השן".[25]

הפיל נזכר בתלמוד 11 פעמים. מן המובאות נראה שחז"ל הכירו את הפיל ואת מאפייניו. [26] להלן נזכיר חלק מהם:

הפיל כחיה גדולה

בין השאר, נזכר הפיל כחיה גדולה מאוד. במסכת סוכה הובאה מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר לגבי כשרות בהמה שמשמת כדופן של סוכה. במהלך בירור המחלוקת מעירה הגמרא שבמקרה שבתור דופן לסוכה ניצב פיל קשור, כולם מסכימים שמדובר בדופן כשרה. הטעם לכך הוא שגם אם ימות הפיל, הרי שתהיה בנבלתו שיעור המתאים לדופן. הכוונה היא ככל הנראה שגם ברוחבו של הפיל קיים שיעור של עשרה טפחים (בניגוד לרוב בעלי החיים), ולכן גם אחרי שיפול הוא יוכל לשמש כמחיצה.[27] ומכיוון שהוא קשור, הוא לא יכול לברוח ולבטל את הדופן.[28]

על קביעתו של רבי שמעון שבהמה גסה נקנית בהגבהה, שאל רב יוסף איך לשיטתו יקנו את הפיל.[29] אחת מהתשובות המובאות בגמרא שם היא שניתן לקנות את הפיל על ידי חבילות של זמורות. רש"י שם הסביר שהכוונה היא שמגביה את הפיל על ידי כך שמעלהו על ערימה של זמורות.[30] אמנם, בתוספות הביא את שיטתו של רבינו משולם, ששאל על כך, מפני מה אמרו דווקא "חבילי זמורות". לשיטתו, ההגבהה מתבצעת על ידי הגבהת חבילי הזמורות מעליו. הפיל מעוניין בזמורות לאכילה, וההתרוממות שלו אליהן נחשבת כהגבהתו לעניין קניין.[31] אמנם, בתוספות כתוב שקניין זה מתבצע כשהפיל קופץ לעבר הזמורות, אך פיל בוגר איננו מסוגל לקפוץ. יש מי שפירש שהכוונה היא לכך שהפיל עומד על שתיו רגליו האחוריות במטרה להגיע לזמורות, והדבר מספיק לשם יצירת קניין הגבהה.[32]

הפיל כיצור מופלא

נראה שבשל נדירותו הייחסית של הפיל, החשיבוהו חז"ל כייצור מופלא – "הרואה פיל בחלום פלאות נעשו לו. פילים, פלאי פלאות נעשו לו".[33] אמנם, הגמרא מביאה ברייתא ממנה עולה כי הרואה פיל בחלום, אינו סימן טוב לו, ולכן מחלקת בין אדם שחלם על פיל עם אוכף עליו לבין פיל שאין עליו אוכף.[34] נראה שחלוקה זו מבחינה בין פיל מאולף, הניכר באוכפו, לבין פיל פרא, שמטיל אימה על בני אדם.

כמו כן, במסכת ברכות נאמר כי הרואה את הפיל (ואת הקוף) מברך ברכה מיוחדת – "ברוך משנה הבריות", וכך נפסק להלכה.[35] במאירי הסביר שמברכים ברכה זו דווקא על הפיל ועל הקוף, מכיוון שיש להם דמיון לאדם "במקצת דברים".[36]

במסכת שבת נזכר הפיל כייצור המפחד מהמזיק העיקרי שלו – הייתוש: " חמשה אימות הן: אימת חלש על גבור... אימת יתוש על הפיל".[37]

מערכת העיכול של הפיל

במסכת שבת שאלו מפני מה לא מטלטלין בשבת חבילי זמורות, שהרי הן מאכל לפילים? וענו על כך, שבניגוד לבעלי חיים אחרים, הפילים אינם מצויים ואין להתיר בשבילם את טלטול הזמורות.[38]

בשני מקומות בתלמוד נשאלה שאלה לגבי טומאה של סל נצרים ("כפיפה מצרית"), שבלעה פיל והוציאה דרך מערכת העיכול כשהוא שלם.[39] במבט ראשון נראה כי שאלה זו הינה תיאורטית בלבד. אמנם, היכרות מעמיקה עם מערכת העיכול של הפיל ומאפיניה (כפי שתוארה לעיל), מעידה שמציאות כזו תתכן כאפשרית. הפיל נוטה לאכילת מזון צמחי קשה ויבש, ובשל כושר העיכול הנמוך במיוחד של הפיל, אפשר לחשוב על מציאות בה הסל הנבלע יפלט כמעט ללא נזק בצידה השינה של מערכת העיכול.[40]

דינים שונים

בהלכות עירובין נאמר כי השולח את עירובו בידי מי שאין בו דעת, אין עירובו עירוב. אך אם ביקש מאדם בר דעת לקבל את עירובו מהשליח, העירוב נחשב, ואפילו אם שלחו בידי פיל או קוף.[41] נראה שליכולתו של הפיל לשאת משאות בעזרת חדקו, היתה השפעה על הבחירה דווקא בו, לצד הקוף, כדוגמה לשליחת העירוב על ידי בעל חיים.

דיני כלאים

במסכת כלאים נאמר כי הפיל נחשב כמין חיה, ולא כמין בהמה.[42] החיה בהגדרתה בהלכה היא בעל חי ההולך על ארבע, גדל בטבעו שלא במקום יישוב, ואינה ברשות האדם – כלומר, אינה מבויתת.[43] נראה שקביעה זו נובעת מכך שהפילים מעולם לא בויתו לגמרי, וגם אלו שמשמשים בידי אדם הם למעשה פילים מאולפים.[44]

אחת הדוגמאות שהובאה בפוסקים לכך שאיסור הכלאיים חל על שני מינים שונים, אפילו אם שניהם מוגדרים כחיה, היא על אדם שנאסר לעבוד בפיל וביחמור יחדיו.[45]

[1] אבי ארבל, לקסיקון מפה: היונקים, עמ' 370.

[2] שם.

[3] מנחם דור, לכסיקון זואולוגי: בעלי חוליות (תל אביב: תשכ"א), עמ' 259.

[4] משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20739.

[5] ארבל, לקסיקון, עמ' 372.

[6] דור, שם.

[7] משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=12403.

[8] ארבל, לקסיקון, עמ' 372

[9] דור, שם.

[10] ארבל, שם.

[11] שם, עמ' 370.

[12] שם, עמ' 372.

[13] שם.

[14] ארבל, שם.

[15] שמעון בודנהיימר, החי בארצות המקרא: כרך שני (ירושלים, תשט"ז), עמ' 374.

[16] פליקס, החי במשנה (ירושלים, תשל"ב).

[17] ראו אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים (ירושלים תשע"ז), הערה 1532

[18] אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים (ירושלים תשע"ז), עמ' 162.

[19] ארבל, לקסיקון, עמ' 372.

[20] בודנהיימר, החי בארצות המקרא, עמ' 375; וראו ספר מכבים א, ו לא ועוד.

[21] מלכים א, י כב; דבה"י ב, ט כא.

[22] אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים (ירושלים תשע"ז), עמ' 159-158.

[23] שם.

[24] מלכים א, י יח.

[25] שם, כב לט.

[26] משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20739#1a.

[27] משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=33143.

[28] בבלי סוכה, כג א.

[29] בבלי קידושין, כה ב.

[30] רש"י שם.

[31] תוספות שם.

[32] ייתכן שלקח כיוון המאירי (בית הבחירה לקידושין, כו א) שכתב: " והבהמה מגבהת עצמה ליטול מאותן הזמורות". וראו משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=33147.

[33] בבלי ברכות, נו ב.

[34] שם.

[35] בבלי ברכות, נח ב; שו"ע או"ח, רכה ח.

[36] בית הבחירה למאירי, ברכות שם.

[37] בבלי שבת, עז ב.

[38] בבלי שבת, קכח א.

[39] בבלי בבא בתרא, כב א; מנחות, סט א.

[40] משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=12403. אמנם, התוספות שם הבינו שמדובר בפיל שבלע נצרים והסלסלה נוצרה במעיו. מציאות זו אכן פחות מסתברת מבחינה מעשית. וראו את הסברו של הרב יעקב אריאל על הסוגיה הנ"ל – הרב יעקב אריאל, הפיל וההלכה היהודית, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך א, 2011 (https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=12403).

[41] בבלי עירובין, לא ב; שו"ע או"ח, תט ח.

[42] משנה כלאים, ח ו.

[43] ראו תוספתא (ליברמן) ביצה, א י. וראו ערך "חיה" באנקלופדיה תלמודית.

[44] משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20739#1a.

[45] שו"ע יו"ד, רצז י.