אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

עץ

ראשי פרקים:

א. תעודת זהות לחומר

ב. תיאור החומר

ג. השפעה על החומר

ד. תיאורו בחז"ל

ה. ממצאים ארכיאולוגיים

ו. מעמדו ההלכתי

תעודת זהות לחומר

תיאור החומר: העץ מהווה עד היום את אחד המקורות המרכזיים לשימוש האדם. לרוב, השימוש הוא בגזע העץ- ה"עצה" של העץ. התפתחות העץ נעשית בשני ממדים בו זמנית, לגובה ולרוחב. ההתפתחות לגובה נקראת התפתחות ראשונית, ההתפתחות לרוחב נקראת התפתחות משנית והיא עיקר התפתחות הגזע והעצה המשמשת את האדם לצרכי הנגרות. ההיקף של הגזע כתוצאה מההתפתחות המשנית יכול להגיע אף לכמה מטרים. השימוש בעץ בחקלאות כיום הוא הן בעציצים העשויים עץ והן בשימוש במשטחי עץ המפרידים בין הצמח והקרקע. כיום ישנם שימושי משנה רבים לעץ כגון נייר וקרטון שמשמשים גם הם בגינון ביתי, מעמדם של אלו הוא כעציץ נקוב, שהרי השורשים יכולים לחדור אותם בנקל.

השפעה על החומר: העץ הוא חומר אורגני ולכן מתפתחים בו בדרך כלל תהליכי פירוק וריקבון[1]. כושר עמידות העצה בפני ריקבון כתוצאה מלחות ומפעילותם של חיידקים או פטריות, משתנה בין סוגי העצים השונים, והוא תלוי בעיקר במבנה הכימי של העצה. מציאותם של חומרים שונים הקיימים בעץ[2] בדפנות התאים ובחלליהם, קובעת את מידת העמידות.

עצה של עצים כגון סקויה, ערמון ועוד היא עמידה מאוד. ואילו עצה של עצי צפצפה, אדר ועוד נרקבת במהירות. ישנם הבדלים גם בעמידות של השכבות השונות של הגזע[3]. ניתן להגדיל את עמידות העצה על ידי טיפול נאות בחומרים משמרים[4], שאוטמים את העץ בפני חדירת מזיקים שונים, נוזלים, השפעת קרינת השמש, ועוד. ללא טיפול נאות, כלי העץ אינם עמידים לחדירת שורשים.

תיאורו בחז"ל: בחז"ל העץ תופס מקום נרחב כמקור לכלים שימושיים רבים עבור האדם, ונראה כי שימוש בעץ היה רווח ביותר וכלל תחומים רבים לצורך האדם. בין הכלים שהוזכרו בחז"ל ניתן למצוא: כלי עבודה[5], כלי מטבח,[6] גתות[7], ארונות (מגדל),[8] תיבות[9] ושימושים רבים נוספים.  חלק משמעותי מהעיסוק בכלים שונים הוא גם מעמדם ההלכתי בדיני טומאה וטהרה, כשהכלל הוא שכלי שיש לו בית קיבול נטמא, וכלי שאין לו בית קיבול אינו נטמא[10], לכן עציץ הוא כלי שיש לו בית קיבול והוא יכול להיטמא.[11]

בין העצים שהוזכרו שמכינים מהם כלים הם אשכרוע[12], וזית, כלים העשויים מצמחים אלו דורשים הכנה נוספת מאשר כלים מעצים אחרים, האשכרוע "מחמת ריבוי שעירות העץ", יש להחליקו לפני שניתן להשתמש בו, והזית מחמת שמנוניותו יש לשלקו לפני השימוש בו.[13]

ממצאים ארכיאולוגיים: ממצאי כלי העץ בחפירות ארכאולוגיות הוא נמוך למדי זאת בשל ריקבון, התפוררות והשפעת תנאי הסביבה.

מעמדו ההלכתי: הראשונים נחלקו במעמדו ההלכתי של עציץ העשוי עץ; יש מהראשונים הסוברים שמכיוון שהעץ "מתלחלח מלחות הקרקע" הוא נחשב כנקוב, על אף שאין בו כל נקב.[14] ויש הסוברים שכל עוד אין בו נקב אינו נחשב כנקוב.[15]

עציצים העשויים נייר וקרטון נחשבים כעציץ נקוב, שהרי השורשים יכולים לחדור אותם בנקל.

[1] ראה למשל בבלי ב"מ ל, א שהמוצא כלי עץ ישתמש בהם כדי שלא ירקבו.

[2] כגון שרפים, טאנינים ושמנים.

[3] העצה המשנית מורכבת מכמה שכבות, ביניהן ניתן למצוא את עצת הירך- החיצונית, עצת הגלעין- הפנימית.

[4] א. פאהן אנטומיה של הצמח.....

[5] משנה שביעית ה, ד, משנה ערובין י, טו.

[6] משנה ביצה א, ז, ראה גם משנ הכלים ב, ז

[7] משנה ע"ז ה, יא.

[8] בבלי, ערובין לה, א.

[9] בבלי מגילה כו, א.

[10] חז"ל חלקו בין שני שלבי הכנה שונים של הכלים: 1. גלמי כלי עץ- כלי עץ שיש להם בית קיבול אך הכנתם עדיין לא הסתיימה כלים אלו מקבלים טומאה, על אף שהכנתם עדיין לא הסתיימה. 2. פשוטי כלי עץ- כלי עץ מוכנים שאין להם בית קבול כגון כסאות, לוחות כתיבה וכדומה, כלים אלו אינם מקבלים טומאה. ראה רמב"ם פיה"מ חולין ו, א.

[11] ראה משנה כלים ב, א.

[12] מזוהה כיום עם ה"אשכרוע ירוק עד", Buxus sempervirens).זהו עץ או שיח שגדל באירופה ובצפון אפריקה, בעל עֵצָה קשה מאוד, גונה זהוב עד חום, והשתמשו בה להכנת כלים. הר"ש כלים יב, ח כתב בשם ערוך: עץ ארז והוא עצי גופר עץ שדומה לאשכרוע". זיהוי נוסף הוא לעצים מחטניים שמהם הכינו את העטרן. ראה ז. עמר הצומח והחי במשנת הרמב"ם.

[13] רמב"ם פיה"מ כלים יב, ח.

[14] תוס' גטין ז, ב, מנחות פד, ב, ושבת צה, ב, רשב"א גיטין ז, ב, ר"ש חלה ב, ב. וע"ע רמב"ם תרומות א, כג ורדב"ז וצפנת פענח ודרך אמונה שם. ומשנה למלך ביכורים ב, ט.

[15] רש"י גטין ז, ב, טור יו"ד רצד, רא"ש בביאור המשנה ערלה א, ב, הלכות ערלה, ג שו"ת כלל ב סימן ד, טור יו"ד, רצד, רע"ב ערלה א, ב, קרית ספר על הרמב"ם מעשר שני י, ראה ר"ש חלה ב, ב שמביא כאפשרות שיתכן שעציץ העשוי עץ יחשב תמיד כמנותק גם אם יש בו נקבים.