אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

השפעת צמחים על חומרים שונים

קרום כדור הארץ  בנוי ממספר סוגי סלעים[1] שעוברים בכל העת תהליכי בליה. הבלייה נגרמת מגורמים פיזיקליים וביולוגיים. הגורמים הפיזיקליים הם שינויי טמפרטורה, סחיפה על ידי מים ורוח ורעידות אדמה. הבלייה הביולוגית כוללת שני מרכיבים: 1. בליה ביוגנית בה אורגניזמים שונים מפרקים את הסלע. 2. בליה מכנית בה שורשי עצים מפעילים לחץ על הסלע וגורמים להיסדקותו ושבירתו.

1. שלבי הבליה הביוגנית[2]

עיקרה של בליה זו היא פירוק הגיר (פחמת הסידן (Caco₃ שבסלעים כתוצאה משילוב של מים (H₂O) ופחמן דו חמצני (Co₂) שיוצרים חומצה פחמתית (H₂co₃), חומצה זו מפרקת כאמור את הגיר. מקור המים הוא בגשמים, בטל ותהליך הנשימה של הצמחים. הסלעים סופחים אליהם מים ושיעור הספיחה תלוי במידת קשיותו של הסלע. בסלעים רכים כגון קירטון או חוואר, אחוז המים יכול להגיע עד לכדי 20%! דבר המאפשר התפתחות של צמחים עילאיים בשקעי הסלע. סלע קשה כדוגמת דולומיט או נארי[3] יכול לספוח אליו מים בשיעור של אחוזים בודדים אך די בשיעור זה כדי לאפשר התפתחות אורגניזמים ירודים.

בשלב הראשון מתפתחות על הסלע מושבות של אורגניזמים כגון חזזיות, אצות, טחבים ומיקרו-אורגניזמים שונים, שבתהליך נשימתם מפרישים מים ופחמן דו חמצני ובכך מתחיל פירוק הסלע. חלזונות ובעלי חיים אחרים מכרסמים את האורגניזמים על הסלע. כתוצאה מכך נוצרים בסלע שקעים וסדקים שבהם שוקע אבק שמהווה מצע גידול נוח למינים נוספים ובעיקר צמחים עילאיים.

בתחילה צמחים חד שנתיים, ועם העמקת הסדקים והצטברות חומר אורגני אף שיחים ועצים. בסלע קשה תהליך חדירת השורשים לסלע איטי, בעוד שבסלע רך תהליך זה הוא מהיר יותר.[4]

2. בליה מכנית על ידי צמחים:

במהלך התפתחותו של הצמח, הוא מתפתח הן לאורך (גובה- צמרת, ועומק- שורשים) והן לרוחב. ההתפתחות הרוחבית נעשית על ידי רקמה הנקראת "קמביום", רקמה זו יוצרת את צינורות ההובלה השונים של הצמח בגבעול ובשורש, בשורשים התפתחות זו נעשית בעיקר בחלקים הבוגרים של השורש, בשורש ישנן "יונקות שורש" בסמוך לקצה השורש ומספרן רב מאוד.[5]

כשהשורש מתפתח בתוך סדק בסלע, הוא יוצר לחץ על הסלע, וכשהסלע סדוק דיו הדבר גורם גם לשבירתו.[6]

בחומרים אחרים, יונקות השורש יכולות לחדור לתוך סדקים קטנים ביותר ועם הזמן להרחיבן ובמקרים מסוימים אף לגרום לקריעת ולביקוע החומר.

א. דנין, בעקבות צמחים , פרק ד': בליית סלעים ואבנים בהשפעת יצורים (אורגניזמים), מופיע במרשתת באתר "צמחיית ישראל ברשת"- ספרים.

א. פאהן, אנטומיה של הצמח   עמ' 14- 17.

י. ויזל,  החי והצומח של ארץ-ישראל,  כרך 8 - הצומח של ארץ ישראל, 1984, עמוד: 84

צ. רון,  נ. גולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ, השפעת פעילות הכוחות החיצוניים (גאומורפולוגיה), 2013, עמ'  73- 75.

[1]בכדוה"א ישנן שלוש קבוצות סלעים, הנחשפים על פני הקרקע. 1. סלעי מגמה - סלעים וולקניים- נוצרים מתוך החומר הלוהט של פני כדור הארץ כגון בזלת וגרניט, סלעים אלו נחשבים ל"סלעי יסוד", סלעים אלו נפוצים בארץ באזורים כגון רמת הגולן 2. סלעי רבידה/ משקע (סדימנטיים) נוצרים כתוצאה מבליה של סלעי מגמה שנהרסו והתלכדו מחדש כגון גיר, קרטון, חוואר, דולומיט, ועוד. נפוצים כמעט בכל חלקי הארץ. 3. סלעים מטמורפיים- נוצרו מסלעי רבידה או סלעי מגמה שהיו נתונים בחום רב עקב לחץ תנועות גושי כדור הארץ, או הושפעו מחום של התפרצויות וולקיניות, כגון סלעי שיש.

[2]בליה ביוגנית היא תהליך בו מתפוררים חלקים של  סלעים בהשפעת יצורים חיים.

[3]דוגמת "סלע נארי"

[4]חלק מכך הוא מוות של השורשים מאפשר קליטה של מים בסדק שנוצר, ומתוך כך בית גידול לצמחים נוספים שממשיכים את תהליך ההמסה.

[5]פאהן, אנטומיה 14- 17.

[6]רון, פרקים, 73