אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אדמה

תעודת זהות לחומר

כלי אדמה הוזכרו בחז"ל יחד עם כלי גללים וכלי אבנים,[4] ככלי קיבול שמשמשים לאגירת או לשאיבת מים[5] ולגידול צמחים[6]. כלים אלו אינם מקבלים טומאה[7].

יש בראשונים מספר הסברים לאופן הכנת כלים אלו:

 א. כלים העשויים מטיט בדומה לכלי חרס אך לא נצרפו בכבשן,[8] אלא רק יובשו בשמש[9] בשונה מכלי חרס שצורפים אותם בכבשן וכך גורמים להם להתקשות[10].

 ב. כלים שנעשו משחיקת אבנים רכות,[11] או מאדמה רגילה שאינה מיועדת על פי רוב ליצור כלי חרס שגובלה במים ונצרפה בכבשן.[12] יש הסוברים שכלי הנתר שהוזכרו במשנה גם כן עשויים מאדמה ואינם נצרפים בכבשן.[13]

מאדמה ניתן להכין גם כלים בעלי נפח גדול, עד כדי כך שלא ניתן לטלטלם מפאת גדלם.[14]

מעמדם ההלכתי

שורשי הצמח יכולים לעבור את דפנות הכלים העשויים מאדמה[15], ולכן מעמדם ההלכתי של כלים אלו הוא כ"עציץ נקוב" גם אם אין בהם בפועל כל נקב, ולכן אם אדם שתל בו עץ, העץ נחשב כמחובר לקרקע על אף שהשורשים עדיין לא בקעו את דפנותיו.[16]

כלים אלו הוזכרו גם בחז"ל ככלים שאינם מקבלים טומאה[17]. ולכן גם זרעים שזרועים בכלי אדמה אינם נטמאים אם הם נרטבים.[18] דיני טומאה: כלי זה אינו אינו נצרף בכבשן, בשונה מכלי חרס שנצרפים, ולכן אינו מקבל טומאה.[19] למרות שאינם נחשבים ככלי לגבי קבלת טומאה, הם נחשבים ככלים לגבי שאר הדינים; הגדרתם ככלי קיבול[20], טלטולם בשבת,[21] שימוש בהם לנטילת ידיים,[22] ודינים שונים העוסקים בשאיבת מים.[23] כלי אדמה שנטמאו, די בהדחתם על מנת לטהרם.[24]

[1] יש שעדיין מכינים כלי אדמה גם כיום, ראה למשל>>

[2] ראה ברמב"ם פיה"מ כלים ב, א שדן במספר סוגי אדמה, מה דין הכלים הנוצרים מהם, מתי הם יוגדרו ככלי חרס ומתי ככלי אדמה.

[3] זאת מכיוון שכלי חרס הם כלי אדמה שנצרפו בתנור, סביר להניח שבתחילה האדם השתמש בכלים ללא צריפה ורק לאחר שגילה את תכונות הכלי כשהוא יבש ומחומם, עבר להשתמש בכלי חרס

[4] משנה כלים י, א. אהלות ה, ה.

[5] משנה ידים א, ב שניתן להשתמש בהם לנטילת ידיים למרות שאינם נחשבים ככלים לגבי קבלת טומאה.

[6] משנה עוקצין ב, י.

[7] בבלי שבת צו, א: "הרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה, שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים". ספרי במדבר פרשת חקת פיסקא קכו, ראה משנה פרה ה, ה שחלק מתהליך טיהור טמא מת יש להזות עליו מים חיים מכלי כמובא בבמדבר יט, יז, לצורך כך ניתן להשתמש בכלי אדמה למרות שכלי זה אינו מקבל טומאה.

[8] רש"י שבת נח, א, רמב"ם פיה"מ כלים ד רא"ש כלים י, א. מלאכת שלמה כלים י, א, תוס' יום טוב כלים י, א, ראה תוספות רי"ד יומא ב, א שדן בהסבר זה של כלי אדמה

[9] תוספות מנחות סט, ב, מאירי יומא ב, א..

[10] ראה למשל אורחות חיים חלק א הלכות שבת עז, ולכן העושה כן בשבת חייב משום מבשל. 

[11] רש"י יומא ב, א, שבת נח, א, ראה רש"י שבת טז, ב שכתב שכלי אדמה נעשים לא על ידי גיבול, כפי שנעשים כלי החרס, התוספות במנחות סט, ב מבאר את דברי רש"י שמדובר בכלים שנעשים על ידי שחיקת אבנים, תוספות רי"ד יומא ב, א

[12] תוס' רי"ד יומא ב, א, ראה תוספות מנחות סט, ב שדן בהבדלים בין הפירושים.

[13] תפא"י כלים י, א.

[14] ראה תוספתר כלים (ב"מ, צוקרמאנדל) ה, א, רמב"ם טומאת מת יב, ב.

[15] עפ"י המשנה עוקצין ב, י, האגודה עוקצין פרק ב.

[16] משנה למלך ביכורים ב, ט, ראה רמב"ם טומאת אוכלין ב, יא

[17] משנה כלים י, א. אהלות ה, ה ראה שבת נח, א: כלי אדמה אין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, ראה תוס' רי"ד יומא ב, א מאירי ביצה לב, א ובעוד מקומותו שחילק בין כלי שנעשה מעפר על ידי גיבול, שמקבל טומאה לבין כלי שנעשה על ידי חקיקה שאינו מקבל טומאה.

[18] משנה עוקצין ב, י.

[19] מאירי שבת נח, א, האגודה כלים פרק ג.

[20] משנה פרה ה, ה,  מקוואות ד, א, אהלות ו, א.

[21] תוספתא שבת (ליברמן) יג, יז.

[22] שו"ע או"ח קנט, ט.

[23] רש"י שבת טז, ב, ר"ש מקוואת ב, ג.

[24] תוספתא זבחים (צוקרמאנדל) י, יב:  בשונה מכלי חרס ששבירתם היא טהרתם.