אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

[1] ערוך ערך 'עִישן', בלשון הערוך האדים נקראים הקיטור, ראה מילון בן יהודה ערך 'עישון' ו'עשן', השורש ע.ש.נ הוזכר בתורה מספר פעמים, בברית בין הבתרים (בראשית טו): "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה", וכן במתן תורה: שמות יט, יח: "ויעל עשנו כעשן הכבשן", ועוד. ראה רש"ס שביעית ב, ד שכתב שמלאכת העישון היא מלאכת התלעה. (ע"ע).

[2] פליקס, ירושלמי ח"א עמ' 96.

[3] הירושלמי נדרים ו, א הסתפק במשמעיות ההלכתיות של העישון, ביחס למספר הלכות: "הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר מן המעושן? רבנין דקיסרין שאלון מעושן מהו שיהא בו משום בישולי גוים? מהו שיהא בו משום תבשילי שבת? מהו שיהא בו משום בשר בחלב? מהו שיטבל למעשרות? הנודר מן המעושן מהו שיהא מותר בתבשיל? רבי בא רב יהודה בשם דבית רב אחי חביצא אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין" ראה עוד ירושלמי שבת ז, ב לגבי הגדרת מעשן כמבשל, רמב"ם מאכא"ס יז, יז: שו"ע יו"ד פו, ו; בשר בחלב: שו"ע יו"ד פז, ו, נסכים מנחות פ"ו,משנה ב פ"ח מ"ו; וכן לגבי עבודה זרה, ונזקי שכנים.

יש לציין כי מדיני עישון, שאסור לעשותו בשבת, יש מהאחרונים שרצו ללמוד את איסור השימוש בחשמל בשבת, ראה 'הפלס' 'על דבר אור האילעקטרי אם מותר להשתמש בו ביום טוב' עמ' 717, ו'אור חדש' עמ' 58, והגיעו למסקנה שכשם שאסור להוליד ריח משום איסור 'מוליד', גם על ידי עישון שהרי הוא יוצר בחפץ ריח חדש, כך איסור השימוש בחשמל הוא משום מוליד.

[4] ראה יבמות קטו, א, שאישה העידה שהעלו עשן בביתם, ודנו חז"ל האם ניתן להתייחס לבעלה כמת בשל עשן זה, או שמא התרחש לו נס והוא לא מת מאותו עשן.

[5] חולין נח , ב: המעושנת... כשרה.

[6] רמב"ם שמיטה ויובל א, ה: 'ולא יעשן תחתיו כדי שתמות התולעת', רש"ס שביעית ב, ב ד"ה מתנינן לה.

[7] שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפאריס מו"ק ג, א.

[8] ריבמ"ץ שביעית ב, ב רש"י מו"ק ג, א ד"ה מעשנין.

[9] רמב"ם פיה"מ שביעית ב, ב; שמו"י א, ה; שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפאריס מו"ק ג, א; רא"ש שביעית ב, ב; ראה ר"ש שביעית ב, ב, שכתב את שתי האפשרויות, בביאורו לתורת כהנים בהר, פרשה א סע' ה כתב שמטרת העישון היא המתת התולעים.

[10] כך מבארים הרא"ש והרע"ב במקום את הפעולה, מובן מדבריהם שזו פעולה שנעשית עבור העץ ולא עבור הפירות, באופן דומה כתב הרמב"ם שמיטה ויובל א, ה, שמטרת העישון היא המתת התולעים.

[11] דעת הרב קוק זצ"ל הוב"ד בהלכות שביעית לרב טוקאצ'ינסקי, ירושלים תרע, פרק ב בהערה על סע' יא.

[12] דרך אמונה שמיטה ויובל א, ה ס"ק לח בשם רבנו נתן.

[13] מאירי מו"ק ג,א.

[14] ראב"ד תורת כהנים בהר פרשה א ס"ק ה; תוס' הרא"ש מו"ק ג, א, באופן זה הוא מבאר מדוע פעולה זו אסורה בשמיטה, גם במקרה של 'אוקמי'.

[15] ר"ח מו"ק ג, א, כשאר הפעולות שהוזכרו בגמרא: קשקוש, עידור וביקוע, ומכיוון שהן פעולות שנעשות עבור האילנות ולא עבור הקרקע הן מותרותו במקרה של 'אוקמי'.

[16] רמב"ם שמיטה ויובל ג, ט.

[17] משנה שביעית ב, ב; גמ' מו"ק ג, ב; רמב"ם שמיטה ויובל א, ה; ראה מאירי ע"ז נ, ב שכתב: "כבר ידעת שעבודת קרקע אסורה בשביעית וכן עבודת האילנות... אף בדברים שאין נעשין להשביח האילן אלא לרפאו מאיזו סבה או להעמידו על מתכנתו אסור כיצד אין מתלעין והוא שאם נתגדלו בו תולעים אין מעשנין תחתיו להמיתם."

[18] כס"מ שמיטה ויובל א, ה.

[19] וההיתר של פעולות למניעת נזק הוא רק בפעולות שאינן נעשות בגוף האילן, כך מבאר פאת השלחן כ, י את הסתירה הקיימת לכאורה בין דברי הרמב"ם כאן לעיקרון המובא בגמרא ע"ז נ ,ב שהתירה לעשות פעולות שהן לאוקמי אילנא, יש לציין כי דבריו אלו נאמרו באופן עקרוני ביחס למלאכות הנעשות בעצים, ולא באופן ישיר במלאכת עישון, עיין ערך 'אוקמי ואברויי'.

[20] ואילו ההיתר לעשיית פעולות למניעת נזק הוא רק בפעולות שאינן טבעיות, כך סובר בית רידב"ז א, ה, ספר השמיטה פרק ד סע' ג הע' 3.

[21] חזו"א יז, יט ד"ה שם מדרבנן.

[22] דעת הרב קוק זצ"ל שבה"א קונ"א יב, הלכות שביעית לרב טוקאצ'ינסקי, ירושלים תרע, פרק ב בהערה על סע' יא, תורת השביעית עמ' מג ד"ה ולא יעשון, ראה דיון בדבריו בחוות בנימין סי' צח 'סידורים נאותים בשנת השבע' עמ' תרכג.

[23] כדין מלאכות האסורות בשמיטה מדרבנן, ראה גמ' מו"ק ג,א, כרם ציון קונטרס 'ישועת הארץ' עמ' ט שכתב בשם פאת השולחן והמהרי"ל דיסקין שמותר לעשן במקרה שהדבר נצרך לצורך 'אוקמי' וכתבו כן גם בהלכות פסוקות פרק ד סע' ה, ועי' שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קנח שכתב בדעת רבינו חננאל שישנם שני סוגי עישון, עישון לאוקמי אסור, ועישון לאברויי, מותר, ולדעתו פשוט שבמקרה בו הנזק הוא משמעותי, ניתן לבצע פעולות עישון על מנת למנוע את הנזק, כדין 'אוקמי'.

[24] ערוך השלחן העתיד סי' יט סע' ו, כשהיא נעשית במרחק מהעץ, העשן מגיע מעצמו והתולעים נפגעות מאליהן, אופן זה מוגדר כ'גרמא'.

[25] ספר השמיטה פרק ד סע' ז,

[26] שמיטה כהלכתה (לגר"ם שטרנבוך) עמ' יח סע' טו, מדריך שמיטה לחקלאים מהד' תשעה עמ' 45.

[27] גאון צבי, כרם ציון, שביעית עמ' צב סע' יב, הספק האם יש בהם קדושת שביעית, שהרי הנאתם וביעורם אינם באים כאחד (ההנאה מהבעירה אינה מגיעה יחד עם הכילוי מהעולם), ועי' ציץ אליעזר חלק ט סי' לג, דברי יציב יו"ד סי' ריד.

[28] ירושלמי שבת ז, ב: "המעשן... וכל דבר שהוא להבחיל את הפירי חייב משום זורע".

[29] יש לציין כי קיים דיון נוסף גם כן לגבי עישון טבק וסיגריות ביום טוב, על בסיס הגמרא ביצה כב , ב, האם הדבר נחשב לדבר השווה לכל נפש, ראה מג"א תקיד, ד, חיי אדם צה, יג.

[30] ראה רש"י ביצה כב, ב שכתב שהדבר מוגדר מכבה משום שהוא מכבה את הגחלים על ידי הנחת הבשמים, ומבעיר משום שהוא שורף אותם אחר כך על ידי חום הגחלים.

[31] ביצה כב, ב. ראה כלבו סימן נח שכתב שאין מעשנין בקטורת בי"ט מפני שהוא מכבה ואינו שוה לאוכל נפש.

[32] דעת שמואל בגמרא ביצה כב, ב, וטעמו הוא שהדבר מוגדר כאוכל נפש, וכך נוקטים רמב"ם יום טוב ד, ו, והשו"ע או"ח תקיא, ד ראה כלבו סימן נח שכתב שמותר לעשן הפירות ולהכשירן לאכילה משום שאין בכך בישול מוחלט. אך לדעת רב בגמרא אין לעשן פירות ביום טוב וטעמו הוא שהדבר אינו נחשב שווה לכל נפש אלא רק למפונקים.

[33] כלבו סימן נח, ראה ארחות חיין הל' יום טוב סע' נז שכתב שביום טוב יש צדדים להקל לגבי כיבוי האש.

[34] משמעות הספק היא האם ניתן לאכול מהפירות באופן ארעי לאחר עישונם, ראה ירושלמי נדרים פ"ו הל"א, רמב"ם הל' מעשרות ה,יד.