אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

[1] בבלי מו"ק ג, א.

[2] ישעיהו ז, כה.

[3] יש לציין כי לשון 'עידור' הוזכרה גם כן בנוסח הכתובה שתוקן כחלק מתקנות שו"מ ומשמעותו היא שאם האישה תמות בתוך השנה הראשונה לנישואיה (מלשון- תיעדר) אזי יש לכך השלכות ממוניות, ראה 'תקנות שו"ם' (לרב ישראל שציפנסקי, בתוך קובץ 'הדרום' חוברת כו, תשרי תשכ"ח, עמ' 173- 197).

[4] תוס' (מו"ק ג ע"א), פרשני המשנה (שביעית פ"ב מ"ב).

[5] ר"ש, רע"ב (שביעית פ"ב מ"ב).

[6] מאור ושמש פרשת לך לך.

[7] ירושלמי (שבת פ"ז ה"ב)

[8] רמב"ם (פיה"מ שביעית ב, מ"ב), רע"ב (שביעית פ"ב מ"ב).

[9] רבינו גרשום (מו"ק ג ע"א), רש"י (מו"ק ג ע"א ד"ה עידור).

[10] ר"ש בן היתום (מו"ק ג ע"א). בביאורו את הפסוק: "וכל ההרים אשר במעדר יעדרון" (ישעיהו ז,כה), שהעידור מתבצע במקום בו לא ניתן לחרוש כרגיל, ולדעתו הן עידור והן חרישה אסורים מדרבנן, ראה רש"י (מו"ק ד ע"ב ד"ה מפני), שכתב שבשביעית חופר כעודר. וכ"כ תורת שביעית (ה"ה עמ' כט).

[11] רמב"ם (פיה"מ פאה פ"ב מ"ב), ר"ש (שביעית פ"ב מ"ב ד"ה מעדרין), שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפריס (מו"ק ג ע"א ד"ה עדור), וכתב עוד שעדור הוא תולדה של חרישה, ראה בפרשני הפסוק (ישעיהו ז,כה), שהעידור נעשה בהרים בשדות התבואה, ראה ספר השמיטה (פרק ה סע' א) שביאר את החילוק בין סוגי העידור השונים, ראה מלבי"ם (ויקרא פרשת בהר סי' ג ד"ה ובגמ') שכתב שעידור הוא חפירה בכלי ברזל וחרישה היא בכלי המיועד לחרישה.

[12] שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפריס (מו"ק ג ע"א ד"ה אף כל עבודה).פנ"מ (שביעית פ"ב ה"ב ד"ה ומעדרין).

[13] פנ"מ (שביעית פ"ב ה"ב ד"ה ומעדרין).

[14] שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפריס (מו"ק ג ע"א ד"ה עדור).

[15] רש"י (ישעיהו ז,כה), וביאר שמדובר במעדר, וראה בלעזי רש"י (לד"ר משה קטן ח"ב עמ' 27) ר"ש (שביעית פ"ב מ"ב). שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפריס (מו"ק ג ע"א ד"ה עדור).

[16] תורת השביעית (הלכה ה עמ' כט), ולדעתו ההבדל בין עידור לחרישה מסתכם בלבד בכלי בו הדבר נעשה.

[17] רמב"ם (פיה"מ כלים פכ"ט מ"ז) 'קרדום של עדיר'.

[18] נ"י (מו"ק א ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה וחכמים), ולדעתו כיוון שכך חכמים התירו לעשות אמת מים בשביעית ובמועד מכיוון שיש שינוי מהותי באופן העבודה.

[19] כלים פי"ג מ"ב, ראה משנת ארץ ישראל זרעים פ"ב מ"ב.

[20] רמב"ם ורע"ב (כלים פי"ג מ"ב).

[21] רשב"א (ב"מ טו ע"א ד"ה ויש מפרשים) בשם הרמב"ן, ראה ראה מלבי"ם (ויקרא פרשת בהר סי' ג ד"ה ובגמ') שביאר שבכך נחלקו רש"י והרמב"ם.

[22] רש"י בכורות (נב ע"ב ד"ה או שלפופי), רשב"א (ב"מ טו ע"א ד"ה ויש מפרשים), רע"ב (בכורות ח,ט) ראה אור זרוע (ח"ג פסקי בבא בתרא סימן קסב, על הסוגיה ב"ב קמד ע"א) והגהות אשרי (ב"ב פ"ט סי' ט) שכתבו בשם ריב"ם, שפעולת עידור נחשבת לפעולת השבחת נכסים, ויש לכך משמעות לענין ירושה.

[23] תוס' יו"ט (שביעית פ"ב מ"ב ד"ה עודרין) וכתב כן בדעת הסוברים שאיסור חרישה בשביעית הוא מדרבנן.

[24] תוס' הרא"ש (מו"ק ג ע"א ד"ה ולא יעדר), מהר"י קורקוס (שמו"י א, ז ד"ה המקשקש), תויו"ט (שביעית פ"ב מ"ב) בדעת הרמב"ם, שבת הארץ (תוספת שבת, קונטרס אחרון סי' יג), ולדעתו מותרא בעצים אחרים רק אם הדבר נחוץ על מנת שהאילן עצמו לא יינזק ('אוקמי אילנא').

[25] תורת השביעית (עמ' עב).

[26] טור (חו"מ סי' קטו), ועי' ב"י שם.

[27] רשב"א (ב"ב כח ע"א ד"ה ונראה לי), רבינו ירוחם (נתיב יא חלק ה דף מא טור ג), בירושלמי (יבמות פי"ב ה"ג) מובא שעידור מועיל לענין חזקה רק אם הוא כלל גם כן הכנסת פירות.

[28] יבמות (נב ע"ב), בטעם הדבר ראה רש"י (שם ד"ה כעודר), שו"ע (חו"מ סי' רעה סע' כה-כו).

[29] גיטין (סב ע"א), הדיון בגמרא הוא לגבי סיוע לנכרי בשביעית, וראה שבת הארץ  (פ"ח ה"ח אותיות ג-ד) בגדרי הדין ובתוספת שבת (קונטרס אחרון אות א סע' נ עמ' 728), שדן בשאלה  באיזו קרקע מדובר, האם קרקע של גוי או קרקע של ישראל.

[30] ע"ז (סג ע"ב), רמב"ם (כלאים פ"ה ה"ה), נראה שמטרת עידור זה היא לגרום לצמיחת כלאי הכרם, ראה חוקות הארץ (פ"ה ה"ה) בהרחבת פרטי הדין.

[31] משנה (פאה פ"ב מ"ב).

[32] ב"מ (עה ע"א) ביאר רש"י במקום את טעם הדבר: "פעמים שזו קשה מזו, ויש כאן אגר נטר ליה, בשכר שממתין לו על שכר פעולתו עד אותו זמן הוא מקבל עליו מלאכה שהיא קשה מזו", רמב"ם מלוה ולוה (פ"ז הי"א).

[33] ערוך השולחן (חושן משפט סימן שלה סעיף א).

[34] תוספתא (מעשרות ב, יג), ב"מ (פט ע"א), שו"ע (חו"מ סי' שלז סע' ב).

[35] ב"מ (יב ע"ב).

[36] שאילתות דרב אחאי גאון (פרשת בהר שאילתא קיב) "ואסיר למיעבד כל עיבידתא דארעא דתנו רבנן שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אין לי אלא זרוע וזימור המיוחדין עבודה שבשדה מנין לניכוש לכיסוח ולביקוע ולעידור תלמוד לומר שדך לא וכרמך לא כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך", וכמסקנת הגמרא (מו"ק ג ע"א), וברש"י (שם), מאירי (מו"ק ג ע"א), שו"ת עוגת אליהו (סי' טז ד"ה ואין לדחות).

[37] ר"ש (שביעית פ"ב מ"ב), ולדעתו מלאכת עידור היא אופן של מלאכת החרישה, ראה תורת שביעית (ה"ה עמ' כט) וספר השמיטה (פרק ה סע' א) שביארו את החילוק בין עידור האסור מהתורה לזה האסור מדרבנן.

[38] המיוחס לרש"י (מו"ק ג ע"א ד"ה עידור), ר"ש בן היתום, (מו"ק ג ע"א), ראה פאה"ש (סי' כ סע' ה) שכתב שנחלקו בכך הראשונים, האם ישנה חלוקה בין חדש לישן, וראה העמק שאלה (בהר שאילתא קיב ס"ק ג) שכתב שהחלוקה בין חדש לישן היא דעת תלמידו של רש"י, ואין זו דעתו של רש"י.

[39] רמב"ם (שמו"י א,ז), ראה כס"מ (שם) שביאר בדעת הרמב"ם שהחלוקה בין חדש לישן היא רק במועד ולא בשמיטה, ראה שבת הארץ (תוספת שבת, קונטרס אחרון סי' יג) שכתב בדעת הרמב"ם שההיתר הוא בסתמא מכיוון שבאופן רגיל מדובר באוקמי, אך כשידוע שאין צורך בדבר, גם לדעת הרמב"ם אסור.

[40] תוס' (מו"ק ג ע"א).

[41] מאירי (מו"ק ג ע"א).

[42] מאירי (מו"ק ג ע"א).

[43] מו"ק (ג ע"א), רמב"ם (שמו"י א,ט) בפסקי ריא"ז (מו"ק ג ע"א) כתב שמותר לעשות עוגיות כיוון שמטרתו היא הכנת מקום למים, ראה ברית עולם -זילבר (סי' א סע' נו) שכתב שהמיקל כשיטה זו יש לו על מי לסמוך, ומותר לעשות אף עוגיות חדשות, אם כי למעשה לדעתו החלוקה היא בין אוקמי לאברויי בלבד.

[44] רא"ש (מו"ק פ"א אות ו), ראה ר"ש בן היתום (מו"ק ד ע"ב) שביאר את ההבדל שישנו בין עוגיה חדשה לישנה, שבחדשה יש טורח רב בעשייתה, לעומת ישנה שאין בכך טורח רב, וכ"כ באופן דומה ברית עולם (זילבר סי' א סע' נו) שכיוון שעדר לפני ר"ה אין זה בגדר של עבודת הארץ.

[45] שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפריס (מו"ק ג ע"א ד"ה עדור), תוס' הרא"ש (מו"ק ג ע"א ד"ה ולא יעדר).

[46] שבת הארץ פ"א ה"ז אות ה הע' 37), עי"ש (הע' 38) מי שמתיר בירקות כשהדבר נחוץ לאוקמי.

[47] פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים. לפתוח

[48] מקדש דוד סי' נט אות ו ד"ה הנה להרמב"ם. לפתוח

[49] ריטב"א מו"ק ג ע"א ד"ה יכול, ראב"ד ור"ש לתו"כ- לפתוח

[50] דעת רבי אלעזר בן עזריה (במשנה מו"ק ב ע"א, ובגמרא ד ע"ב), ראה שם בגמרא שישנה מחלוקת בין האמוראים בטעמו של רבי אלעזר, במועד מלאכה זו אסורה משום טרחה, הריטב"א (שם) ביאר שהדיון בגמרא הוא שלמרות שמלאכה זו אינה מוגדרת כעבודת הקרקע, אמנם להלכה נפסק כדעת חכמים (מו"ק ב ע"א, רמב"ם שמו"י פ"ט ה"א), שמותר לחפור אמת מים בשביעית וראה שבת הארץ עמ' 231-233, יש לציין כי גרסת המשנה המובאת ברי"ף (מו"ק א ע"ב) וברא"ש (מו"ק פ"א אות ו) היא שחכמים חולקים על דברי רבי אליעזר הן במועד והן בשביעית, אך הגרסה המובאת בבלי, בכת"י פירנצי, בכת"י קאופמן ובכת"י של הרמב"ם היא שחכמים חולקים על רבי אליעזר רק בשביעית אך לא במועד.

[51] ריטב"א (מו"ק ד ע"ב).

[52] משנה (שביעית פ"ב מ"ב) ראה ריבמ"ץ (שם), בירושלמי (שביעית פ"ב ה"ב) מובא שהיתר העידור דומה להיתר החרישה, שכל עוד מותר לחרוש מותר לעדר. ועי' בר"ש (שם) שכתב שעל אף שמלאכה זו אסורה בשמיטה מן התורה, מותר לעשותה בזמן תןספת שביעית לצורך פירות שישית.

[53] תוס' (ר"ה יב ע"ב ד"ה מנהג), ולדעתו הדבר אסור למרות שמדובר בעבודת הקרקע שמותרת מיד במוצאי השביעית, ראה שו"ת שבט הלוי (ח"י סי' קצח הערות על רמב"ם שמיטה ויובל פ"ד הי"ג) ולדעתו זו מחלוקת ראשונים, האם יש איסור עבודה בפירות השביעית שיצאו לשמינית.

[54] ירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ד), רמב"ם (הל' מעשר פ"ג הי"ד) אמנם יש דיון בין הראשונים מה הדין במקרים בהם זרע או נטע בחצר זו, ראה בירושלמי, רמב"ם, ראב"ד שם  ובנושאי הכלים, וראה במאמרו של הרב אהוד אחיטוב ('קטיף תיירותי' אמונת עתיך 47 עמ' 33), ובמאמרו של הרב יואל פרידמן ('חיוב תרומות ומעשרות בקטיף תיירותי' אמונת עתיך 88 עמ' 33).

[55] קטיף שביעית (פ"א סע' ד, הע' 4), ראה שם פכ"ו סע' ד, בבחינת האפשרויות השונות שישנן לצורך עיבודי הקרקע בשמיטה.

[56] ברית עולם (סימן א סע' נט) כתב כן לגבי 'עצים מפונקים' כגון תפוזים ואתרוגים.

[57] ברית עולם (סימן א סע' נח), למעשה נשאר בצ"ע מה הדין במקרה שיש מחלה בעץ, יש לציין כי אופן זה של גומות אוויר; 'צלחות' כבר לא קיים בזמננו בשל אופן ההשקיה שנעשה בימינו בעיקר על ידי מתזים, לעומת אופן ההשקיה בעבר שהיה על ידי משיכת מים מברז אחד בלבד.

[58] הרב שאול רייכנברג 'טיפול בגינות נוי בשמיטה' (הליכות שדה מס' 83 עמ' 19).