אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

סחיפת קרקע

סחיפת קרקע (אורוזיה)

כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון

ראשי פרקים:

א. מה היא סחיפת קרקע

ב. הסיבות לסחיפת קרקע

ג. נזקים הנגרמים כתוצאה מסחיפת הקרקע

ד. דרכים לשימור קרקע

ה. מניעת סחף במדרונות

ו. סיכום

ז. השלכות הלכתיות

מה היא סחיפת קרקע

סחיפה (ארוזיה) הינה תהליך של ניתוק חלקיקי קרקע כתוצאה מתופעות טבעיות ותנועת חלקיקי הקרקע עד לשיקועם. סחיפת קרקע (Soil erosion)  היא תהליך של סחיפת שכבת הקרקע העליונה באמצעות זרימת מים על פני השטח ו/ או רוחות או על ידי כוח הגרביטציה במורד מדרון משופע. זהו תהליך טבעי הקיים בטבע, אך עשוי להיות מוגבר עקב פעילות האדם כגון: בירוא יערות ,רעיית יתר, פיתוח תשתיות ועיור מואץ. ניתן להבחין בין שלושה סוגי סחיפה הנגרמים ע”י הגשם: ארוזיה ניתזת, ארוזיה תת קרקעית (מיחתור), ארוזיה ערוצית.[1]

סחיפת קרקע נבדלת מבּלָיָה שהיא שבירתם או שחיקה טבעית של סלעים שלא באמצעות תנועה. שני תהליכים אלה, סחיפת קרקע ובליה, עלולים להתרחש במקביל אך לא בהכרח.

הסיבות לסחיפת קרקע

כללי: סחיפת קרקע מתרחשת באופן טבעי על ידי מים ורוח, אך תהליך זה לעיתים מואץ על ידי פעילויות האדם כגון: עיבוד חקלאי ממוכן ואינטנסיבי, הסרת שטחי יער, רעיית יתר, בנייה, סלילת כבישים ועוד.

גורמי סחיפה: כמה גורמים משפעים על מידת סחיפת הקרקע, גם כזו שאינה קשורה לפעולות האדם כגון:

סוג הקרקע: סוג הקרקע, גודל הגרגרים ומידת הפריכות שלה, כמות המשקעים, עצמתם, ומידת פריסתם על פני החורף או השנה, מידת שיפוע הקרקע, קרקע חשופה או מלאה בצמחיה ועוד. קרקעות חשופות עוברות סחף מתמיד על ידי מים, רוח וכלי רכב, ובגללם קרקע עוברת מנקודה אחת לנקודה אחרת, בדרך כלל ממקומות גבוהים לאזורים נמוכים יותר. לכן הרים נוטים להיות טרשיים ומכוסי סלעים ואילו בעמקים הקרקע עמוקה יותר. העובדה שהרים חשופים לרוחות חזקות ולתנאי אקלים קשים יותר מקטינים את כיסוי הקרקע ואת הצמחייה,[2] וכתוצאה מכך הסחיפה גדלה. כל אלו משפעים במידה רבה וגורמים לכך שקרקעות בישראל ובעולם נסחפות ולעיתים פשוט נעלמות. מדי שנה כמויות גדולות של קרקע נסחפות, ולא ניתן להשיבן, ועמן גם האפשרות לגדל עליהן גידולים חקלאיים.

סחיפה מתרחשת כאשר תלכידי הקרקע אינם יציבים, והקרקע חשופה לאנרגיה של גשם או רוח. טיפות הגשם פוגעות בקרקע חשופה באנרגיה גדולה ומנתקות ומפזרות את התלכידים שעל פני השטח. בצורה זו, טיפות הגשם מסירות שכבה דקה של קרקע מפני השטח וכתוצאה נוצרת סחיפה משטחית .(erosion sheet) עוצמת הסחיפה מוגברת מתרחשת על אדמות משופעות. גם מבנה הקרקע משפיע על פוטנציאל הסחיפה שלה. קרקעות עם טקסטורה בינונית עד דקה,[3] בעלות תכולה נמוכה של חומר אורגני והתפתחות מבנית חלשה, נוטות יותר לעבור סחיפה. זאת מכיוון שעל-פי רוב מידת חדירת המים לקרקעות אלו נמוכה, ולכן חלק ניכר של הגשם ניגר על פני הקרקע בזרימה עילית, ולכן קרקעות אלו נתונות לרמת סחיפה גבוהה יותר על-ידי מים ורוח.

משקעים: לכמות המשקעים ועוצמתם יש קשר הדוק לתפוקת סחף הקרקע. פגיעת טיפות הגשם בקרקע בעוצמה מביאה לנגר עילי, אשר מובילה ליצירת ערוצים זעירים. התחתרות של ערוצונים הינה בעיה חמורה ומהווה תהליך עיקרי בדלדול קרקע במגוון סביבות ואזורים ואת המקור העיקרי של סחף בקנה המידה אגני. ההתחתרות גורמת לאיבוד ניכר של קרקע ולהסעה והשקעת נפחים גדולים של סחף. הערוצונים משמשים כחוליות קישור יעילות להעברת נגר וסחף ממדרונות לעמקים. על כן, הימצאותם של ערוצונים באגני ניקוז, משמשת כמדד חשוב לשיעור ייצור הסחף באזורים אלו. יש לתת את הדעת גם לתופעה הקרויה מיחתור, קרקעות בעלות שכבות נתרניות, מועדות להתפתחות מנהרות חתורות אשר הופכות לערוצים זעירים ולערוצונים, כאשר תקרתם מתמוטטת.

קרקע חקלאית: קרקעות חקלאיות סובלות מסחיפת יתר מאשר קרקעות בעלות צמחייה טבעית או קרקעות המצויות בשימוש חקלאי בר קיימא. הגורמים לסחיפת קרקע מואצת הם הרס מבנה הקרקע על ידי חשיפתה לכוחות כמו מים ורוח ושבירת תלכידי קרקע בעיקר על ידי חריש. [4]כל אלה גורמים להפרדת חלקיקי הקרקע וכיוון שאלו אינם אחוזים בדרך כל שהוא המים והרוח גורמים לאיבוד שכבת הקרקע העליונה.[5] אופן עיבוד האדמה המסורתי, של קרקע נקיה מעשביה, מהווים גם הם גורמים עיקריים לתופעה זו.[6] החקלאות המודרנית 'מקדשת' את ניקיון החלקות החקלאיות מעשביה. הדוגמה הברורה ביותר היא בגידולי שדה, ששם לפני ואחרי כל גידול מנקים את הקרקע מכל הצמחייה כדי להקטין תחרות עם הגידולים, והיא נותרת חשופה לסחיפה במשך תקופה ארוכה, עד הגידול הבא. גם שדה פעיל נתון באותה הבעיה בדיוק – ברוב השדות יש שורות ותלמים שביניהם אין צמחייה כדי שלא יתחרו בגידולי השדה, ועל מנת שטרקטורים וכלים חקלאיים אחרים יוכלו לעבור ביניהם באופן חופשי. מצב זה משאיר לעיתים מחצית משטח השדה חשוף חלק ניכר מעונת הגידול.

החקלאי דואג לניקוי העשבייה משטח המטע והכרם, הן על ידי ריסוס מונעי נביטה במהלך הסתיו והחורף והן בשימוש בקוטלי מגע שונים במהלך האביב והקיץ. בנוסף או במקביל החקלאים המקלטרים את שטח המטע או הכרם במהלך האביב והקיץ, בכדי לשמור על הקרקע נקיה מעשביית בר. לעתים קרובות משאירים את הקרקע חשופה ונקייה מעשבים, משיחים ומחומר אורגני יבש לאורך כל תקופת הגידול לאורך שנים ארוכות. שימוש בכלים חקלאיים כבדים מהדק את הקרקע, מקטין את חדירותה למי גשם ומגביר את הנגר העילי. כל אלה מגבירים מאוד את סחף הקרקע החקלאית היקרה מפז.[7]

סחיפה באזורי פיתוח תשתיות ובניה – באזורי בניה ותשתיות בהם נעשית עבודות חפירה, חציבה יישור קרקע, חפירה ומילוי, סלילת כבישים ומסילות ברזל, טיפול במדרונות ועוד, עלולה להתרחש סחיפת קרקע. עבודות העפר מסירות את השכבה העליונה של הקרקע, מסירות צמחיה טבעית, וחומר אורגני אחר המצוי בקרקע, אלו מפרות את האיזון שהיה קיים בייצוב הקרקע וכך מביאות לידי סחיפת קרקע.

רעיית יתר: סיבה נוספת היכולה לגרום לסחיפת הקרקע, היא רעיית יתר. רעייה מיטבית של צאן ובקר ושאר בעלי חיים, אמורה להתחשב בעצמת צימוח העשבייה והשיחים ומידת התחדשותם, היינו יש לרעות באזור מסוים באופן מוגבל ואז לדלג לאזור אחר, על מנת לאפשר לצמחיה לחזור ולהתחדש ולצמוח לפחות לאותה רמה בה הייתה קודם למרעה. רעיית יתר אינה מתחשבת בכל הגורמים הללו ולעיתים מורידה את הצמחייה לסף נמוך של קושי בהתחדשות, ולעיתים אף מעבר לכך וגורמת לירידה בכמות הצומח ולחוסר התחדשות. באזורים בהם המרעה הוא ענף מרכזי ואין בקרת מרעה, עלולה להתרחש סחיפת קרקע במהלך השנים זאת מפני שאט אט הקרקע נחשפת, החומר אורגני מתמעט, שורשי הצמחייה האוחזים את הקרקע מתמעטים ואלו גורמים לסחף הקרקע. באזורי מרעה הגדולים בארה"ב מתגברת סחיפת הקרקע בעקבות רעיית יתר.

נזקים הנגרמים כתוצאה מסחיפת הקרקע

לפי הנתונים שבידי אנשי האגף לשימור קרקע במשרד החקלאות, ממוצע הסחף השנתי בקרקעות חקלאיות בארץ עומד על ארבעה מ"מ בשנה, זה הוא קצב סחיפה כפול מהממוצע בשטחים החקלאיים באירופה. האגף מצא שכ-70 אחוז מכלל הקרקעות המעובדות בישראל מצויים בסכנת סחיפה בינונית וחמורה. האגף מעריך כי ששיקום שדה סחוף שגודלו 120 דונם, הכנה לטיפול רב שנתי לצמצום הסחף עתידי מצריך השקעה גדולה של 161 אלף שקל (בערכי 2009).[8]

באיחוד האירופי מעריכים כי כ-13 אחוזים משטחי אירופה נשחקים ביותר מ-0.5 טונות לדונם, וזה קורה בעיקר באזורים חקלאיים, הרריים צחיחים למחצה או מעוטי צמחייה. באזורים אלה אובד כמעט חצי ס"מ של קרקע מדי שנה. האזור בו מתרחשת הסחיפה המשמעותית יותר באירופה הוא אגן הים התיכון, שבו יש שילוב של חקלאות אינטנסיבית עם כיסוי צמחייה דליל יחסית. באזורים אחדים נרשם סחף קרקע גדול של 32 טונות לדונם. המדינות המובילות את איבוד הקרקע הן מדינות הים התיכון, ובתוכם: איטליה, צרפת וספרד, שהם גם מדינות חקלאיות מובילות. הגידולים החשופים ביותר לסחף אלה הם מטעים וכרמים.[9] המחיר הכלכלי של אובדן קרקע הוא גדול. מלבד מחסור בקרקע לחקלאות, האדמה הנסחפת פוגעת בשטחים חקלאיים שכנים, סותמת ערוצים ומערכות ניקוז ופוגעת במערכות אקולוגיות. הסחף בשטח החקלאי עצמו מחייב פעמים רבות פעולות לצמצום הנזק כמו מילוי אזורים שנסחפו. באיחוד האירופי מעריכים כי הנזק הכלכלי כתוצאה מסחיפת קרקע הוא כמעט שבעה  מיליארד ש"ח בשנה.^[10]

הקרקע מהווה את התשתית לייצור ביולוגי ראשוני של מזון, מספוא, סיבים, עצים ומרכיבים ביוכימיים של תעשיות הרפואה, צמחי המרפא, הקוסמטיקה ועוד. יחד עם זאת הקרקע הינה מארג עדין אשר רגיש להשפעות טבעיות ואנתרופוגניות.^[11] היא נמצאת באיום מתמיד של דלדול ואף אובדן. אבדן קרקע על-ידי סחיפה הינה תופעה כלל עולמית. לרוב, סכנת הסחיפה גבוהה הרבה יותר באזור שבו מתקיימות מערכות החקלאות, ושטחים בהם נעשה פיתוח, לעומת שטחים לא מעובדים ושטחי בתוליים. סחף קרקע משמעותי פוגע ביבול כתוצאה מהפחתה בזמינות המים, מביא לפגיעה בביוטה,^[12] בחומרי הזנה ובחומר האורגני בקרקע, ומביא לירידה בעובי הקרקע.^[13]וזה מביא לפחיתה ביבולים ובהכנסות. כשקצב סחיפת הקרקע גובר על קצב היצירה שלה, מצבה מידרדר. פחות קרקע משמעו פחות גידולים חקלאיים שאפשר לגדל, יבולים מופחתים, וכן פגיעה במגוון צמחי הבר באזור ובכל המגוון הביולוגי שנשען על הצמחייה הזו.[14]

לדוגמא, סחיפת אדמה בעובי של מילימטר אחד בלבד מביא להפחתה של קילו ביבול החיטה שניתן לגדל בדונם קרקע מדי שנה, אך מילימטר הוא רק ההתחלה. חלקים רבים של הקרקע הנסחפת מהווים את העידית של הקרקע עבור החקלאים, ועמה הם מאבדים גם את חומרי הדישון.[15] לסחיפת קרקע מואצת ישנן השלכות חמורות: ירידה באיכות הקרקע גורמת לירידה בתוצרת החקלאית, צמצום שטחי מרעה ושינוי אקלים .לאחרון ישנה חשיבות, מכיוון שקרקע סחופה קולטת פחות פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה ולפיכך תהליכים אלו עשויים להגביר את אפקט החממה.

פגיעה בקרקע החקלאית: כפי שציינו לעיל, הקרקע החקלאית פגיעה הרבה יותר לסחיפת קרקע, חישוף הקרקע כתוצאה מעיבודי קרקע כגון" חריש, קילטור ודיסוק, מערערות את שיכבת הקרקע החשופה לגשמים ורוחות, ופגיעות מכניות שונות. רצון החקלאי להשאיר אדמה נקייה מעשביה על מנת שהגידולים לא יפגעו מביא למצב בו הקרקע החקלאית או חלקים ממנה חשופים לשמש לגשם ולרוחות כל אלו מביאים להגברת סחיפת הקרקע.

פעולות אלו מביאות לכמה פגעים נוספים בקרקע, חלקם מידי וחלקם נמדד לאורך זמן. בתוך כך נוכל למנות את: חידור לקוי וחילחול מועט של מי הגשם, סחף ובליית הקרקע, עבירות קשה של כלי רכב וטרקטורים, התחממות ואידוי הקרקע, המלחת הקרקע, הידוק הקרקע.[16]כל אלו אינם מביאים 'רק' לפגיעה בקרקע ומביאים עליה נזקים ישירים, כמובן שתופעות אלו מביאים לפחיתה ביבולים ושימושי הקרקע האחרים. לנזקי סחיפת הקרקע, מתווספת הגברה של זיהום הסביבה, הכבדה על מערכות הניקוז, אליהן מגיעה הקרקע הנסחפת.[17] סחיפת זו יכולה ליצור כשלים הנדסיים כגון סתימת מעברי מים וחשיפת יסודות של מבנים וכבישים ואך למוטט אותם. סחף הקרקע גם עלול להיות רווי בחומרים רעילים כפי שציינו לעיל, אשר יכולים להגיע למקורות המים ולזהם אותם, ואף להרעיל חי וצומח.

אוכלוסיית העולם גדלה, וזו תזדקק בעתיד לאספקה מואצת ורבה יותר של מזון. שמירה על אספקת המזון העולמית והגדלתה, תלויים גם ביצרנות הקרקעות ואיכותן. השינויים שעברו על קרקעות לאורך השנים כתוצאה מסחף אנתרופוגני, הינם משמעותיים והובילו להפיכת קרקעות פוריות ללא יצרניות ולעיתים לנטישתן. סחיפה של קרקע פוגעת באיכות הקרקע וכתוצאה מכך מפחיתה את היצרנות של מערכות אקולוגיות טבעיות, חקלאיות ומיוערות. נוסף על כך, מגוון הצמחים, בעלי החיים והמיקרואורגניזמים בקרקע נפגע ולעיתים לבלי שוב.

דרכים לשימור קרקע

כבר בשנות ה-40 של המאה ה-20 הייתה בישראל מודעות לנזקי סחיפת הקרקע, ובשנת 1941 נוסחה פקודה מנדטורית לצמצום סחף הקרקע.  אך עד לפני כמה שנים מדיניות משרד החקלאות בנושא זה, לא יושמה באופן נרחב על ידי החקלאים ולא ננקטו פעולות נמרצות לשמירה על הקרקע. בשנים האחרונות הדברים משתנים – משרד החקלאות עורך מחקרים, מקיים כנסים בנושא ותומך בחקלאים המבצעים פעולות לשימור קרקע. היום קיים אגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות שפועל למען שמירה על משאב זה.

שנים רבות הורגלנו לשמוע על האיכר שמעבד, חורש ומקלטר את אדמתו מידי מספר חודשים, אך היום, מפתחים במשרד החקלאות גישה חדשה על פיה עיבוד הקרקע צריך להיות מינימאלי ובמקומו יוכנסו שיטות חלופיות שיעשירו את הקרקע וישביחו אותה.

הרצון לעצור את דלדול הקרקע, וכן לשפר ולשבח אותה עבור דור העתיד, הביאו ליצירתה של הגישה החדשנית הנקראת "חקלאות משמרת". במשרד החקלאות טוענים כי עיבוד הקרקע החקלאית באופן הראוי יסייע לנו בשמירה על משאבי טבע יקרים ויצור לנו רווח סביבתי עצום בשמירה על איכות מקורות המים, במיתון הטמפרטורות ובנושאים נוספים.

משמעותה של הגישה היא מעבר לניהול הסביבה. החקלאי מנהל את סביבתו ופועל בדרכים שיסייעו לקרקע להתמודד עם התופעות השונות הפוקדות אותה ויעשירו אותה. מדובר בשינויים בשיטות הזריעה, החריש וההדברה וכן, שימוש נרחב בחומרים אורגניים. ברמת החריש למשל, במקום לבצעו באופן תדיר, על פי הגישה החדשה הוא יבוצע אחת למספר שנים ובדרכים מסוימות שלא יגרמו לסחף.

 על מנת ליישם את הגישה של 'חקלאות משמרת', שוקדים באגף לשימור קרקע וניקוז, על מחקר בנושא, על פיתוח ידע וכלים, על התאמת האמצעים הטכנולוגיים הקיימים וכן יצירת אמצעים טכנולוגים חדשים. אחד האתגרים הוא ההתמודדות עם ההבדלים בכל אזור גיאוגרפי, המחייב התאמה של אופן הטיפול באדמה בהתאם לאקלים,[18] למבנה הטופוגרפי ולמשתנים נוספים. לשם פיתוח הידע בנושא באופן רחב והטמעתו בקרב החקלאים, נעשית כיום עבודה רבה של פיתוח אמצעי הדרכה ושילובם בעבודה החקלאית.[19] ובמקביל ישנה חשיבה על דרכים לתמרץ את החקלאי לנקוט בגישה זו, על מנת לשמר את הקרקע ולמנוע את סחיפתה.

צמחיה - הגורם הכי משמעותי בשימור הקרקע וביצירת קרקע חדשה הוא הצומח – צמחיה מבוססת בכיסוי מלא מונעת את הסחף בשיעור של 98% (כלומר 2% משקעי סחף נותרים). השורשים אוחזים בה ומקטינים את הסיכוי שהיא תיסחף הלאה. העלים והענפים מקטינים את עוצמת הרוח ואת עוצמת הפגיעה של טיפות הגשם המפרידות את הגרגירים ומאפשרות להם להיסחף. צמחים גם בולמים אבק מעופף וגורמים לו להצטבר יותר בסביבתם ובכך מוסיפים על הקרקע הקיימת. כשהצמחים מתים, הם מתפרקים ומעשירים את הקרקע בחומר אורגני, וכך נוצרת מהם תוספת חדשה. צמחים גם יכולים לפרק (לאט) סלע, ולגרום לתוספת קרקע, בדומה למים, לרוח ולשינוי טמפרטורה.[20]

לאור הנאמר לעיל, בשנים האחרונות מתפתח בעולם ובארץ באופן מדורג שינוי באופן גידול השלחין, הכרם והמטע. אם עד עתה דאג החקלאי כי השלחין, המטע או הכרם, יהיו נקיים מעשבייה הן תחת העצים או הגפנים והן בין שורות המטע או הכרם, זאת על מנת שהעשבייה לא תפריע לצימוח עצי הפרי, והמים המשקים את העצים יופנו כולם או רובם להשקיית העצים ולא לעשביית הבר הגדלה בין השורות ותחת עצי הפרי. מעתה, החלה חשיבה מחודשת בנושא זה. הוברר כי עשביית הבר לא רק שאינה פוגעת בעצי הפרי אלא שזו מסייעת בכמה תחומים חשובים מאוד לקרקע הכרם והמטע וכן לגידול טוב יותר של עצי הפרי.

השארת עשביית הבר בשטח המטע או הכרם עשויה להביא למספר יתרונות, ובתוכם: שימור הקרקע, החדרת מי הגשמים, שטיפת מלחים, העשרת הקרקע, מניעת הידוק, הורדת טמפ' הקרקע, העשרת עשביית הבר, הפחתה ברעלים ועוד.[21] לאור יתרונות אלו ונוספים, מדריכי משרד החקלאות ופיתוח הכפר - האגף לשימור קרקע ומדריכי המטע, החלו בשנים האחרונות לעודד באופן הדרגתי צורת גידול זו, השונה ממה שהיינו מורגלים אליו עד עתה.

'חקלאות משמרת' ויכולת ההתאוששות הקרקע ושימור איכותה, תלויה בשלושה מרכיבים עיקריים של העיבוד המשמר והם: צמצום ניכר בפליחת הקרקע (מינימום פליחה או אי-פליחה), חיפוי הקרקע בשלף/קש, והוספת צמחיה וחומר אורגני.[22] להלן הפרוט:

למניעת המשך דלדול/אבדן קרקעות, יש לעבור מתהליכים מדלדלי קרקע לשיטות משמרות קרקע. שיטות עיבוד קרקע אינטנסיביות מסכנות את יציבות ואיכות הקרקע ואת יכולתה להתאושש לאחר הפגיעה. העיקרון המנחה את העיבוד המשמר הוא שימור קרקע תוך הקטנת מספר העיבודים למינימום הנחוץ באמצעות דרך שונה להכנת הקרקע לזריעה ועיבודה על-ידי החקלאי. הימנעות מחריש מעמיק כליל או ביצועו רק אחת לכמה שנים, גידול ללא פליחת הקרקע אפשרי בעיקר במטע ובכרם.

שיטות עיבוד משמר יכולות לאפשר לחקלאים לנצל בצורה יעילה יותר את נפח מי הגשמים באזורים יובשניים, יכולת הייצור של הקרקע ואיכותו, תלויה בניצול מים זמינים. לכן שיפור בשיטות העיבוד יכולות להגדיל את כושר היצור של הקרקע, כאשר המים חודרים לקרקע ונאגרים בה, כאשר שיטות של שימור קרקע ומניעת נגר וסחף מצליחות, התוצאה היא הגדלת הלחות בקרקע. באופן כללי ניתן לומר כי קיבול השדה[23] בקרקע גדל כאשר נעשה עיבוד משמר, הקרקע משמשת כמאגר זמין של מים לצומח בזמן תנאי עקה. על כן במקרים רבים יכולה לחות הקרקע יכולה לשמש כמדד עקיף לשימור קרקע ומניעת נגר.

זריעה והוספת חומרים אורגאניים בקרקע לפני ותוך כדי גידול, מסייעת בשימור בקרקע מפני סחיפה וכן על רמת פוריות טובה לאורך שנים. חומר אורגני זמין יהיה בקרקע לרוב גבוה בשכבת הקרקע העליונה, דבר המשפיע על תכונות הקרקע ופוריותה, ועל שמירתה מפני סחיפה. השארת כמות מספקת של קש על הקרקע, נמצאה כיעילה מאוד למניעת סחיפה על-ידי רוח ומים, ולהגברת שימור המים והיבול.

יישום נכון של ממשקי עיבוד משמר עשוי להקטין את קצבי הסחף בין פי 2 ועד פי 100 בממוצע, ואת איבוד המים בין פי 1.3 ועד פי 21.7 בממוצע. בנוסף צפויה הפחתה משמעותית באיבוד חומרי הזנה אורגני.[24]  

מניעת סחף במדרונות

בשנים האחרונות נעשות עבודות הנדסיות רבות לפיתוח תשתיות כגון: סלילת כבישים, מסילות ברזל, פיתוח ערים ישובים ושכונות חדשות, אזורי תעשיה ועוד. פיתוח זה נעשה הן בארץ והן במדינות מפותחות רבות. עבודות אלו גורמות לשינוי תווי פני הקרקע באזורים נרחבים העלולים לגרום לסחיפת קרקע ובעיקר סחיפה במדרונות הנוצרים כתוצאה מעבודות תשתית אלו. סחיפת קרקע ממדרונות אלו גורמת לפגיעה בתשתיות קיימות, סתימת מעברי מים, קושי במעבר תחבורה ועוד. על מנת למנוע את סחיפה ואת תוצאות הלוואי שלה נוקטים במספר דרכי פעולה אפשריים ובתוכם:

זריעה בהתזה - זריעה בהתזה היא שיטה בה זרעים (ממין אחד או ממינים רבים)[25] מותזים על פני השטח יחד עם מצע הנבטה העשוי מסיבי עץ ודשנים. הזרעים נובטים לתוך מצע הנבטה זה ומשתרשים בקרקע המקומית. זריעה בהתזה היא טכנולוגיה מוכרת בחו”ל כבר משנות ה-50 ובישראל משנת 1989. יתרונה הגדול של שיטת הזריעה בהתזה נעוץ בכך שבפעולה מהירה אחת מושגות מספר מטרות ובתוכן: ביסוס מהיר של צמחיה עשבונית צפופה. הגנה יעילה כנגד סחיפת קרקע. שימור מי הנגר וניצולם לטובת הצומח. שיטת הזריעה בהתזה מתאימה ביותר לשיקום נוף בצמחי בר, כמו גם לביסוס מרבדי פרחים בשטחי גינון כתחליף לשתילת פרחים עונתיים, ולביסוס מדשאות. זריעה בהתזה מבטיחה ביסוס מהיר ויעיל של צמחית בר ללא צורך במערכת השקיה וכך מחזירה את המדרון למצב פורח ויציב מפני סחיפת קרקע וזאת במהירות יחסית.  

יריעות ביו-הנדסיות - פתרון נוסף למניעת סחף במדרונות הוא רשתות קוקוס ביו-הנדסיות (גאוקו) בדרגות צפיפות שונות.[26] רשתות אלו נצמדות לקרקע ומייצבות אותה עד התבססות הצמחייה. הרשתות בגוון חום שנטמע בסביבה ומתכלות לאחר כ-4-7 שנים. גאוקו הינן רשתות ייצוב גאו-טכניות העשויות מסיבים טבעיים של קוקוס ללא שום תוספות של חומר סינטטי או מלאכותי. ברשתות אלו מחפים את פני המדרון או האפיק ומעגנים אותן לקרקע באמצעות יתדות. רשתות אלו יוצרות מיקרו אקלים המעודד את התפתחות הצמחייה השתולה והזרועה. יחד עם זאת הרשתות מפחיתות נביטת עשביה זרה. רשתות גאוקו מתכלות בפרוק ביולוגי לאחר שהשטח התייצב בצמחיה, ובכך נשאר האתר נקי ממטרד סביבתי. רשתות אלו הוכחו כיעילות ביותר למניעת סחף.

התזת פולי סוייל - במקרים מסוימים נבחר להשתמש בשיטת PolySoil  לשם ייצוב המדרון כנגד סחיפה. בשיטה זו מותזת על המדרון תמיסה פולימרית שמקשיחה את הקרקע בצורה מידית. ניתן לשלב צמחיה עם תמיסה פולימרית זו והיא מאושרת לשימוש על ידי גורמי התחבורה.

סיכום

ממצאי מחקרים רבים שנעשו בעת האחרונה (2017 – 2020) מראים שמדיניות 'העיבוד המשמר' המביא לצמצום סחף הקרקע בעשור האחרון הביאה לירידה של כמעט עשרה אחוזים בסחף הקרקע הממוצע באירופה, ולירידה של 20 אחוז בסחף קרקעות חקלאיות. מדיניות זו מתבססת שתילת צמחייה בשטחים חשופים בטבע. בחקלאות מצמצמים מאוד או מפסיקים כליל את החריש, משאירים צמחייה בשטח החקלאי לאחר איסוף היבול, פיזור קש על פני הקרקע, זריעת צמחיית כיסוי עד לגידול הבא, תילום שדות ומטעים במקביל לקווי גובה (contour farming) השארת צמחיית בר בין חלקות חקלאיות וחקלאות בטרסות.^[27] כלל פעולות אלו מביאים כאמור לתוצאות חיוביות בכל הנוגע לצמצום סחיפת הקרקע ודלדולה. 

השלכות הלכתיות: סחף הקרקע הוזכר בחז"ל במקרים בהם הנהר (הירדן) שטף חלק משדהו של האדם, והעבירו לשדה של אדם אחר, במקרה זה העפר[28] והרכוש שהועברו נקנים לבעל השדה שאליו העפר הועבר מכיוון שהבעלים מתייאשים בעת המעבר.[29] דיון נוסף הוא שינוי באיכות השדה בשל עפר שהתקבץ על ידי המים.[30]

בחז"ל הובא פעמים רבות הביטוי: "נסתחפה שדהו", ומשמעות הדבר היא שמזלו של האדם גרם לו להפסד.[31]

כאמור, חלק ממניעת סחף הקרקע הוא זריעת צמחים שונים בשדה או במטע כדי לייצב את הקרקע, יתכנו מקרים בהם זריעה זו תיאסר משום כלאים, כגון בזריעת צמחים חד שנתיים שיש רגילות לקיימם בכרם, משום כלאים בכרם, וזריעת צמחים שונים בשדה, שנאסרים משום כלאי זרעים.[32]

להרחבה ראה גם בערך "מדרגות/ טרסות" באתר האנציקלופדיה.

[1] הדר מערכות ייצוב ופיתוח נוף: https://www.haddar.co.il/service/interior-design

[2] ד"ר דניאל מדר: https://www.zavit.org.il

[3] עובי וגודל גרגרי אדמה.

[4] לעיתים גם כתוצאה מעיבודים קלים יותר כגון קלטור, דיסוק ועוד.

[5] מחקר ברמת מנשה שבדק את עומק הקרקע בשטחי פלחה, מצא שב-1952 עומק הקרקע הממוצע היה 32 ס"מ ואילו ב-2002 הוא עמד על 20 ס"מ, דהיינו סחיפת קרקע בשיעור ממוצע של 12 ס"מ.

[6] אתר משרד החקלאות: https://www.moag.gov.il/subject/green_agri/chaklaut%20meshameret/Pages/default.aspx

[7] ד"ר דניאל מדר: https://www.zavit.org.il

[8] אתר המשרד: על פי נתוני משרד החקלאות והכפר, האגף לשימור קרקע.

[9] ד"ר דניאל מדר: https://www.zavit.org.il

[10] ד"ר דניאל מדר: https://www.zavit.org.il

[11] מקורו בפעולות האדם ובהשפעותיהן על הטבע.

[12] הוא מונח באקולוגיה המציין את סך כל האורגניזמים באזור גאוגרפי מסוים או בתקופת זמן.

[13] אלון ירון: http://mapateva.org.il/pdf/shikma/2015/Soil%20erosion_ES_Shikma.pdf

[14] ד"ר דניאל מדר: https://www.zavit.org.il

[15] עם זאת חשוב לציין שהיחס בין הפחתה בעומק הקרקע לפגיעה ביבול אינו ליניארי וישנו סף התלוי בגידול, שבו הפגיעה משמעותית מאד.

[16] הרחבה של סעיפים אלו ואחרים נמצאים בערך 'ניקיון שטח – עשביה'.

[17] אתר משרד החקלאות: https://www.moag.gov.il/subject/green_agri/chaklaut%20meshameret/Pages/default.aspx

[18] בעיקר רוחות וגשמים.

[19] אתר משרד החקלאות: https://www.moag.gov.il/subject/green_agri/chaklaut%20meshameret/Pages/default.aspx

[20] ד"ר דניאל מדר: https://www.zavit.org.il

[21] להרחבה על פעולות אלו, ראו ערך 'ניקיון שטח – עשבייה'.

[22] אלון ירון: http://mapateva.org.il/pdf/shikma/2015/Soil%20erosion_ES_Shikma.pdf

[23] קיבול השדה - מצב שבו נמצאת הקרקע כאשר רוב מי הכובד חלחלו לעומק ונותרו מים זמינים לצמחים, בשכבות הקרקע העליונות.

[24] אלון ירון: http://mapateva.org.il/pdf/shikma/2015/Soil%20erosion_ES_Shikma.pdf

[25] יש לוודא שאין אלו זרעים של צמחי מאכל או תבלין שכן אז עלולה להיווצר בעיית כלאי זרעים.

[26] יש לציין כי לעיתים עושים שימוש ברשתות פוליאתילן המונחות על המדרונות, ממלאים את החללים שבהם באדמה מקומית וזורעים עליהן צמחיה או פרחים. אלא שרשתות אלו זמן התפרקותם בקרקע ארוך.

[27] ד"ר דניאל מדר: https://www.zavit.org.il

[28] ראה למשל שו"ת הרשב"א החדשות (כתב יד) סימן שמא.

[29] תוספתא כתובות (ליברמן) ח, ד.

[30] בבלי, ב"ב קכד, א, ראה רבינו חננאל במקום.

[31] משנה כתובות ז, ח, ראה רש"י כתובות ב, א.

[32] ראה "שימור קרקע בכרם" הרב י. עמיחי, יין בריא ואתגר חדש, ד"ר מרדכי שומרון, אמונת עתיך 120 עמ' 43- 48.