אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

ניתוח קיסרי

כתיבה: הרב דוד אייגנר

ראשי פרקים:

א. הגדרה

ב. הצורך בניתוח

              תהליך הניתוח

ג. שרידות הבהמה לאחר הניתוח

ד. כשרותה של הבהמה

ה. עשייתו בשבת

הגדרה:

ניתוח קיסרי הוא הוצאת ולד מבטן אימו על ידי חיתוך הרחם[1] שלה.

ניתוח זה הוא אחת הפרוצדורות הניתוחיות הידועות בעולם כבר אלפי שנים, וכבר בזמן המשנה אנחנו מוצאים דיונים הלכתיים שונים ביחס להליך זה.

מכיוון שהוולד יוצא דרך חיתוך הבטן של אימו ולא דרך תעלת הלידה הוא נקרא בהלכה 'יוצא דופן', [2] להרחבה ע"ע 'המלטה', 'יוצא דופן', 'בן פקועה'.

הצורך בניתוח

בבעלי חיים יונקים, הוולד מתפתח ברחם האם במשך ההריון, היריון זה מסתיים בלידה, או המלטה. המלטה היא תהליך פיזיולוגי טבעי המתחולל בתום תקופת היריון, והיא יציאת ולד מרחם בעלי חיים יונקים[3], בין טהורים ובין טמאים.

יציאת הוולד מתבצעת דרך תעלת הלידה של האם, כשישנם שינויים בין בעלי החיים השונים באופן יציאת הוולד, בבני אדם ראשו של הוולד יוצא בתחילה, בבעלי חיים גדולים כגון סוסים, בקר וצאן שתי הרגליים הקדמיות יוצאות בתחילה, ואילו בבעלי חיים קטנים, כגון כלבים וחתולים הוולד יוצא בתוך מעטפת, שעל האם לקרעה לאחר ההמלטה.

לעיתים בשל סיבוכים שונים כגון ולד גדול שאינו מותאם לתעלת הלידה, מצג ולד לא מתאים, לידות ממושכות, ועוד, לא ניתן להוציא את הוולד דרך תעלת הלידה, ויש להוציא את הוולד על ידי חיתוך הבטן והרחם.

תהליך הניתוח

ההכנה לניתוח כוללת חיטוי אזור הניתוח והרדמת הממליטה, עלי ידי הרדמה מקומית של אזור הניתוח או הרדמה כללית מלאה. לאחר מכן זיהוי מיקומו המדויק של הולד בתוך הרחם, גילוח הצמר או הפרווה באזור המנותח, חיטוי העור, חיתוך[4] השכבות של העור[5], חיתוך הרחם, הוצאת הולד, חיטוי הרחם והעור ותפירתם.

לאחר הניתוח ישנה חשיבות לתת לבעל החיים טיפול אנטיביוטי מניעתי על מנת שלא יתפתח זיהום לאחר הניתוח. אחוזי ההחלמה של בעלי חיים מניתוחים אלו נחשבים כיום גבוהים, ופעמים רבות הבהמות מגיעות לתנובת חלב רגילה לאחר הניתוח, ויכולות להתעבר ולהמליט בהמשך.

הרחם ממוקם בחלקו האחורי של גוף בעל החיים, מתחת החלחולת ופי הטבעת, שמהווים את החלק האחרון של מערכת העיכול.

במשקים חקלאיים מודרניים הפרות מתעברות באמצעות הזרעה מלאכותית, עובדה זו מקילה על האפשרות לעשות התאמות מיטביות בין גודלו של הפר לגודלה של הפרה, ובכך למעט ככל הניתן את הצורך בניתוחים קיסריים, לכן אחוז ההריונות המסתיימים בניתוח קיסרי ולא בהמלטה טבעית הוא נמוך מאוד.

שרידות הבהמה לאחר הניתוח

בהמה שניתחו אותה בניתוח קיסרי יכולה להמליט אחר כך שוב באופן רגיל, ומסתבר שאכן זו היתה המציאות בזמן חז"ל, זאת משום שהגמרא דנה בשאלה מה הדין במקרה של בכור שנולד 'יוצא דופן', ואחריו נולד ולד בדרך רגילה,[6] אך ישנם מקרים בהם היא אינה שורדת לאחר ניתוח זה[7].

כשרותה של הבהמה

אם ערכו ניתוח לבהמה והוציאו את הולד דרך דופן הבהמה, אם ישנה ודאות שהניתוח פגע רק בעור וברחם בלבד, ולא בחלקים שונים של מערכת העיכול, במקום הפסד אין לבהמה דין טריפה, ויש להכשירה[8]. ויש סוברים שיש להכשירה רק בתנאי שמוודאים היטב שהרחם ושאר האיברים הפנימיים לא נפגעו, ולכתחילה אין לצרוך כלל חלב מבהמות אלו.[9] ישנה חשיבות לביצוע הניתוח באופן שלא יטריף את הבהמה[10]. חיתוך שאינו מטריף את הפרה, יכול להיעשות בשני מקומות בגוף הפרה: א. שקע הכסלים בצידה הימני של הפרה. ב. מצד הבטן- סמוך לאמצע הבטן לארכה[11].

עשייתו בשבת

אין לערוך לבעלי חיים ניתוח קיסרי בשבת, זאת משום שניתוח זה כולל בחובו גם כן עשיית מלאכות האסורות מהתורה, כגון חובל בחיתוך הבטן, וקושר בעשיית התפרים לאחר הניתוח, ואילו בשבת הותרו לעשות מלאכות דרבנן בלבד במקרה של צער בעלי חיים.

עם זאת, בהמה שנותחה בניתוח זה לפני השבת מותר לטפל בה את הטיפולים הצרכים עבורה, שאינם כרוכים באיסור כגון הזרקת אנטיביוטיקה לשריר, חיטוי המקום, ועוד.[12]

------------------------------------------------------------------------

[1] לרחם יש בלשון חז"ל כמה שמות: אֵם (יתכן שחז"ל קראו לרחם בלשון זו מכיוון שממקום זה יוצא הוולד, הוא מוגדר האם), וכן טרפחת ושלפוחית, ראה חולין נה, ב.

[2] רבינו גרשום חולין לח, ב. רש"י חולין לח, ב ד"ה אלא, ערוך ערך 'דפן'.

למקור השם 'ניתוח קיסרי' ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית חלק ד עמ' 230 ואילך, מטבע הדברים הדיון ביחס ליוצא דופן הוא הן באדם והן בבהמה, בערך זה נכתוב רק את הדיון ביחס לבהמה ולא ביחס לאדם.

[3] במיני בעלי חיים אחרים הוולדות נולדים באופנים אחרים, כגון: השרצה (מיני דגים) והטלת ביצים (כעופות, מיני דגים) ועוד.

[4] ראה רש"י נדה מ, א ד"ה יוצא דופן שכתב שהחתוך של בטן האם נעשה על ידי סם.

[5] העור מורכב משכבה חיצונית נטולת כלי דם – אפידרמיס, שכבה אמצעית – דרמיס, שהיא רקמת חיבור העשירה בכלי דם ובעיצבוב. שתי שכבות אלו מחוברות לשכבת ההיפודרמיס המכילה רקמת חיבור רופפת ורקמת שומן. בבעלי חיים אנדותרמים, עופות ויונקים, (שיכולים לווסת בעזרת גופם את חום הגוף שלהם), הפרווה (צמר על פי רוב) או הנוצות מהווים שכבת בידוד מעל העור על מנת לשמור על טמפרטורה יציבה ככל האפשר.

[6] כך מובן מהסוגיה בבכורות יט, א שדנה בשאלה מה דין הולד שנולד בדרך גילה לאחר שהבכור היה יוצא דופן, האם הוא מקבל את דיני הבכור, ואם כן הבהמה שרדה ניתוח זה, ואף יכולה ללדת לאחר מכן.

[7] רש"י חולין לח, ב ד"ה פרט.

[8] הדיון במקרה זה הוא איך להתייחס לפרה שניקב הרחם שלה, שאמנם בגמרא חולין נד מובא שבהמה שניטל האם שלה היא כשרה, אך בשו"ע יו"ד מה, א, הביא הרמ"א שתי דעות בדבר, הדעה הראשונה הסוברת שגם אם ניקב האם הפרה מותרת, ודעה שניה שאוסרת, וכתב שיש להתיר רק במקרה של הפסד מרובה, וראה שבט הלוי ט, קנד, שכתב שאם מטריפים את הבהמה, גם בהמה בודדת, הדבר נחשב להפסד מרובה, ולכן התיר בהמות שעברו ניתוח קיסרי, בתנאי שהאברים הפנימיים הנוספים שלה לא נפגעו, וכן נקט להקל שו"ת דברי יציב יו"ד, סימן י, ועי' הרב ישראל מאיר לוינגר המעין תשל, כרך י גליון א עמ' 26.

[9] מנחת יצחק ד, נז.

[10] הטרפת הבהמה יכולה להתרחש במספר מקרים: מחט שנשארה בבטן ויכולה לגרום לפציעות שונות (גוף זר) ניקוב של הקיבה או של המעיים, ע"ע מחלות בעלי חיים- טריפות.

יש לציין כי כיום, תשע"ה קיים פיקוח הדוק על הניתוחים השונים הנעשים במשקי החלב בארץ על מנת לוודא שהפרות אינן נטרפות במהלך הניתוחים אלה.

[11] ראה מזון כשר מן החי, הרב ישראל מאיר לוינגר עמ' 316.

[12] להרחבת הדינים, אלו פעולות מותר לעשות במקרה של צער בעלי חיים בשבת, ראה בחוברת 'הלכות גידול צאן', בהוצאת מכון התורה והארץ.