אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
היקף גידול הלימון בהווה (2016)
הלימון הוא מין של עץ ירוק- עד מסוג פרי הדר (citrus). להדרים ישנם ככל הנראה שלושה מינים טבעיים: פומלו, אתרוג ומנדרינה, כל שאר מיני ההדרים התפתחו ממינים אלה. הלימון הוא ככל הנראה תוצר של הכלאה של אתרוג וחושחש )או מין אחר של מנדרינה) מקור הלימון בדרום-מזרח אסיה. [1]
עץ הלימון הוא עץ בינוני בגודלו, הוא יכול להתנשא לגובה של 7 – 8 מטר וכך גם רוחבו, אך ברוב המקרים הוא קטן בהרבה בגלל הגיזומים הנעשים לו על מנת לפתח צימוח מחודש, פרי רב יותר והיכולת לקטוף את הפרי ללא סולם. ברוב זני הלימון יש קוצים על ענפי העץ, יש מהם ארוכים, קשים, וחדים בחלק מהזנים תופעה זו בולטת במיוחד (בזן יוריקה) ובאחרים פחות (בזן וילה פרנקה), ראה להלן את פירוט הזנים. לענפים צעירים צבע נוטה לאדום. העלים הם אזמליים, באורך של עד-15 סנטימטרים ושפתם משוננת במקצת.
ביות: ככל הנראה מוצאו של הלימון בדרום מזרח אסיה,[2] מהרמות שבין צפון בורמה לאוס וויטנאם.[3] הוא גדל בר גם בעמקים למרגלות רכס הרי ההימלאיה בגבול הודו ובורמה. במקורו הלימון גדל באזורים בעלי אקלים טרופי, בבתי גידול אלו המים והטמפרטורה אינם מהווים גורם מגביל ולכן תופעת העונתיות במחזור חיי העצים מצומצמת יותר בהשוואה לאזורים הנתונים לשינויים חדים בטמפרטורה וכמויות משקעים. הפצת הלימון לאזורים צחיחים יותר כגידול חקלאי התאפשרה בעזרת המרת המשקעים הרבים בהשקיה מלאכותית מרובה, בדומה לעצים נוספים ממשפחת ההדרים כפי שנזכר במקורות חז"ל: "שמשקין אותו (הדר) במים שאובין".[4]
הלימון בארץ ישראל: מלבד האתרוג, שהובא לאזורנו בתקופות מוקדמות, הלימון ושאר ההדרים הובאו לפרס ומשם הובאו ללבנט ובתוך כך לארץ ישראל.[5] אין וודאות מלאה מתי לראשונה הגיע עץ לימון לארץ ישראל, טולקובסקי טען[6] כי האתרוג הכושי המופיע במקורותינו[7] הוא הלימון המוכר בהווה, הוא ניסה להוכיח זאת אולם הראיות אינן משכנעות דיין לעת הזו.[8] לטענת פליקס ורענן הלימון הגיע לארץ ישראל רק בסביבות שנת 700 לספירה, במאה השמינית או התשיעית לספירה,[9] עם תחילת התקופה המוסלמית הקדומה, ואילו שאר ההדרים הגיעו מאוחר יותר.[10] המקורות מצביעים כי הלימון שהיה כאן בתקופה זו היה הלימון החמוץ אולם סביר כי גם הלימון המתוק הגיע בסמוך.[11] עם זאת יש האומרים כי הלימון הגיע לארץ ישראל רק בימי הביניים יחד או בסמוך להופעת מיני הדר נוספים.[12]
הלימון במהלך הדורות: הרופא אבו עבדאללה מחמד אבן סעיד אלתמימי[13] (מאה – 10 לספירה), מציין בספרו את ה'לימוניה' (ככל הנראה ברמלה), והוא משמש כתכשיר יעיל נגד הרעלות נחשים.[14]
נאצר ח'וסרו (1047), היה ככל הנראה הראשון שהזכיר את הלימון באופן ברור היה הוא מציין כי הוא ראה בטריפולי את התפוז האתרוג והלימון.[15]יאקות מציין במאה ה-13 כי בעמק הג'רמק (סביבות הר מירון) מצויים אתרוגים ולימונים רבים.[16] מאותה תקופה מציינים צליינים נוצריים אחדים שבארץ ישראל מצויים עצי לימון רבים.[17] בתקופה הממלוכית נזכר גידול הלימון בבקעת הירדן, בעיקר באזור יריחו.[18] בתקופה זו נזכר גידול הלימון גם באזורים נוספים כגון: טריפולי, ביירות, ובעכברא שליד צפת.[19] הלימון נזכר כפרי מצוי בשווקי רמלה,[20] והוא משמש כמשקה מרענן המתאים גם להליכה במדבר.
פוריות הלימון: רוב זני הלימון מאופיינים בפוריות גבוהה, כניסה מהירה לניבה, גידול נמרץ, וקוצניות רבה. הלימון פורח כמעט כל השנה אבל עיקר הפריחה מתרחשת באביב ובקיץ ולעיתים אף בתחילת הסתיו. כיוון שהעץ יכול לפרוח כמה פעמים במהלך השנה, ישנם גם כמה גלי הנבה בשנה, תכונה שכמעט אינה קיימת בין עצי הפרי האחרים. ניתן באמצעים אגרוטכניים שונים כגון הצמאה המלחה או קיטומים תכופים, חיגור, שימוש בהורמוני צמיחה ועוד לכוון פרי לעונה שחסר בה פרי טרי. במהלך ההצמאה העץ מקבל כמות קטנה מאוד של מים, ולאחר תחילת ההשקיה בתוספת דישון מתאים העץ מתחיל לפרוח. לאור תכונה זו של הלימון ניתן למצוא בעת ובעונה אחת על עץ אחד, כמה גדלים של פירות אשר זמן הבשלתם יהיה במועדים שונים[21].. לעיתוי גלי הפריחה השונים ישנה השלכה לדיני השמיטה, ראה להלן..
פריחת הלימון: הפרח לבן מבפנים, ורוד או ארגמני מבחוץ. לפרח אבקנים רבים 30 ויותר. צורתו ומבנהו של הפרח כמו אצל הדרים אחרים.[22] לפרחי הלימון הסגורים גוון סגלגל ארגמן.[23] רק הפרחים שיש להם עמוד עלי פוריים יחנטו ויצמיחו פירות.[24]
הצבע הצהבהב – צהוב של הפרי מתקבל כתוצאה מהפרשי טמפרטורה יום ולילה גבוהים. לכן הפרי אינו מקבל את גונו הצהוב בחודשי הקיץ ויש לבצע בפרי הבחלה[25] על מנת להביאו לצבעו הצהוב.
ריבוי: מרבים את הלימון על ידי ייחורים.[26] ישנם כמה כנות טובות שעליהם מרכיבים ייחורים מעצי לימון מהזן המבוקש. מגדלים את הכנות במשך מספר חודשים ולאחר מכן מבצעים עליהם את ההרכבה עם זן הלימון המבוקש. מספר כנות מצויות בהווה עליהן מרכיבים את הלימון ובתוכם: חושחש, וולקה, ראנגפור, תלת עלה, טרוייר, קלאופטרה ועוד. מכינים את שתילי הלימון בדרך כלל בשקיות פואליתלן בנפח של 3 – 5 ק"ג. הרכבת ייחורי הלימון על הכנות השונות בדרך כלל עולה יפה ואחוז הקליטה גבוה. התהליך כולו של הכנת שתילי הלימון עורך כשנה וחצי.
כלאים- הלימון כאמור הוא אחד המינים ממשפחת ההדרים, מבחינה הלכתית מקובל לחלק את ההדרים ל3 קבוצות, המבוססות על 3 המינים היסודיים של ההדרים, קבוצת התפוז והקלמטינה, קבוצת הפומלה והאשכולית, וקבוצת הלימון והאתרוג. הפוסקים נחלקו האם ניתן להרכיב את כל מיני ההדרים זה על זה. יש שכתבו שכל ההדרים הם ספק האם מדובר באותו מין, ולכן התירו להרכיב את כל מיני ההדרים זה על זה על ידי גוי, ולקיים את ההרכבה[27] אך יש שכתבו שאין להתייחס לכל המינים כאחד, ולכן אין להרכיב מינים מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, ולכן ניתן להרכיב את הלימון רק על כנות לימוניות כגון לימון גס ומקרופילה[28].
הרכבת אתרוג על לימון: אחד הפולמוסים החשובים במאות השנים האחרונות הוא הרכבת האתרוג על לימון. האתרוג הוא עץ חלש באופן יחסי, ובשל כך היו שהרכיבו אותו על כנת לימון. הרכב זו עוררה שאלות הלכתיות מורכבות, האם יש פגם באתרוג בשל הרכבתו על הלימון, ראה בהרחבה בספר עץ הדר למרן הראי"ה קוק ובערך אתרוג, הערות 79- 133.
זנים בעבר: ככל הנראה בעבר הרחוק התפתחו מספר זני לימון במזרח הרחוק.
ליים - מניב פרי בשלהי הקיץ. פריו בעל צבע ירוק, טעמו חמוץ עדין יותר מהלימון המקובל. הוא מועט גרעינים בעל ארומה ייחודית. קליפת הליים מעט יותר עבה וקשה משל יתר הלימונים אך הוא מפצה על כך בטעם וניחוח ייחודיים. הפרי מצוין לליווי משקאות. עץ לימון ליים קטן משאר עצי הלימון אך גדול מלימון לימקווט. יש להניח כי כתוצאה מהפריה בין מיני ההדר נוצרו כמה תתי זן של לימון הליים אם כי אין אנו יודעים לדייק בהגדרתם.
לימון המתוק (לימטה). עץ לימון מתוק עם חמיצות מועטה מאופיין בקוצים חדים במיוחד ומיעוט פרי.
לימקווט (לימון סיני) - הוא עץ קטן בהשוואה לעצי הלימון האחרים המוכרים בשוק. העץ מגיע לגובה 3 מטר לערך בשיא גובהו ובטיפול טוב. לימון לימקווט מניב כמות פרי גדולה מאוד יחסית לגודלו, הפרי קטן (2 – 3 ס"מ אורכו), צבעו צהוב, קליפתו דקה מאוד וניתן לאכול את הפרי עם הקליפה (יש בקליפה מעט מרירות) לפרי כמות גדולה של מיץ חמצמץ.
לימון יוריקה- לימון יוריקה מניב פרי במהלך 10 חודשים בשנה. פירותיו בצבע צהוב, גודלו בינוני (אגרוף של ילד) עד גדול כאשר גודל הפרי תלוי בכמות הפרי על העץ. ככל שיש יותר פירות על העץ כך גודל כל לימון יהיה קטן יותר. ללימון יוריקה שני גלי ניבה עיקריים בכל שנה אולם הפרי צומח על העץ במהלך כ 10 חודשים בכל שנה. הפרי חמוץ וטעמו מרענן.
לימון מתוק (לימטה- ( הלימון המתוק, כשמו כן הוא: מתוק. אהוב על יוצאי פרס. עץ לימון מתוק מאופיין בקוצים חדים במיוחד ומיעוט פרי. החוויה של אכילת לימון מתוק היא קצת שונה ממה שאנו מורגלים: אם ננגס בפלח לימון מתוק, טעמו מתוק, טעם עדין וטוב יתפשט בפה.
לימון לימקווט )לימון סיני): עץ לימון לימקווט הוא עץ קטן בהשוואה לעצי הלימון האחרים המוכרים בשוק. העץ מגיע לגובה 3 מטר לערך בשיא גובהו ובטיפול טוב. לימון לימקווט מניב כמות פרי גדולה מאוד יחסית לגודלו, הפרי קטן, צבעו צהוב, קליפתו דקה מאוד וניתן לאכול את הפרי עם הקליפה. לפרי כמות גדולה של מיץ חמצמץ. הלימקווט מקדים את הבשלת היוריקה.
לימון אינטרטונטו - האינטרטונטו מניב לקראת סוף הקיץ. הפרי בעל צורה נאה ועסיסי אולם מבוקש פחות מהליים והיוריקה הן בשווקים והן לנטיעות מסחריות.
וילה פרנקה – עץ יחסית גדול, צבע עליו ירוק כהה ומעוגלים בקצוותם יש בו פחות קוצים, הפרי דמוי ביצה, קליפתם גסה ומחוספסת וכמות המיץ בו גבוהה.
לימון ליסבון - עץ זקוף, עלווה צפופה, עלים בהירים, קוצים רבים, פריחה פעם אחת בסוף החורף ובתחילת האביב, הפירות גדולים ועדינים בעלי צוואר. פרי הלימון מריר באיכות טובה עם מיץ רב ורמת חומציות גבוהה.
לימון איילת - הינו תוצר ממשפחת לימוני וילה פרנקה. מבחינת הטעם והמראה החיצוני אין כל שינוי מהלימון המסורתי, טעמו חמצמץ וצבעו צהוב. הוא חסר גרעינים לחלוטין.
ישנם זנים נוספים אם כי פחות נפוצים ובתוכם: לימון בירסי ולימה מצרית ועוד.
קטיף ושימוש: ברוב פירות ההדר ובתוכם הלימון, הזמן העובר מהחנטה ועד ולקטיף 8 - 9 חודשים, זמן רב במיוחד,[29] ברוב עצי הפרי האחרים הזמן החולף מהחנטה עד ההבשלה הוא בין 50 ל-120 יום. יש לציין כי לקראת סוף תקופת ההבשלה מתמלא הפרי במיץ חמוץ. בתחילת חנטת הפרי צבע הפרי הוא ירוק כהה ולקראת הבשלת הפרי צבע הירוק הכהה הופך אט אט לירוק בהיר. הצבע הצהוב אותו מקבל הפרי לקראת סוף התהליך מרמז על הבשלת הפרי. יש לציין כי בעת שהאקלים קר הפרי מקבל את צבעו הצהוב האופייני לו, אולם בעת הקיץ בו הטמפרטורה כמעט תמיד גבוהות, והפרשי טמפרטורה יום ולילה קטנים, אין הפרי מקבל את צבעו הצהוב בדרך כלל. פתרון אפשרי למצב זה הוא הכנסת הפרי הבשל לתהליך הבחלה בו הוא נמצא בחלל סגור שאליו מזרימים את גז האתילן והוא גורם לפרי כעבור כ-48 שעות לקבל את צבעו הצהוב.
כבר בעבר הרחוק עשו שימושים מגוונים בפריו ומיצו של הלימון מן העבר היה בתיבול המאכלים, כיבוש והחמצה של ירקות ופירות, תיבול דגים ובשר, והוא עורר את התיאבון.[30] בתקופה העות'מאנית הלימון היה נפוץ מאוד בארץ והיה בשימוש תדיר בטיבול המטבח הארץ ישראלי על גווניו השונים.[31] השימוש העיקרי בהווה בלימון הוא לבישול במיץ לימון והכנת לימונדה לשתייה. במטבחים רבים ברחבי העולם משתמשים במיץ לתיבול מאכלים, ובעיקר במטבח הים-תיכוני ובמטבח הבלקני.
יש המשתמשים במעט קליפת לימון מגורדת למען הטעם והריח. נוהגים בדרך כלל להכניס גרידת לימון בתוך בלילות של מאכלים מטוגנים או מאכלים מטוגנים בפרט וגם באפיה גרידת הלימון היא נפוצה מאוד ומשמשת למרכיב חיוני ומוסיף להרבה מאוד מאפים ועוגות. קליפתו של הלימון ושל האתרוג משמשות גם להכנת תבלין הנקרא "ציטרונאט", הוא משמש לתיבול עוגות ועוגיות של המטבח האירופאי. ניתן אף להשתמש בלימון כחומר מגבן- שגורם ליצירת גבינה על ידי הקרשת חלבוני הגבינה. עיין ערך גבינה.
מקליפת הלימון מייצרים גם את הלימונצ'לו - ליקר לימונים מתקתק. את הקליפות משרים באלכוהול, ולאחר זמן מסננים את הנוזל ומערבבים אותו עם סירופ העשוי ממים וסוכר, יש המוסיפים גם מיץ לימון.
כך מכנים יוצאי איראן פירות לימון או ליים (Citrus × latifolia) שיובשו באופן טבעי עד להיעלמות הנוזלים ולהצטמקות הפרי, במטרה לשמר את הפרי ותמציותיו הארומטיות. הלימון הפרסי, המכונה בקרב יוצאי פרס בישראל לימו עומאני, משמש במטבח הפרסי לתיבול מרקים ותבשילים נוספים. באמצעות ניקוב הקליפה משחררים את ריכוז התמציות הארומטיות הלימוניות לתוך התבשיל. יש הטוחנים את הלימון לאבקת תבלין. הלימונים בוייתו בעיקר לשם הפקת מיץ, אך גם החרצנים, הציפה והקליפה משמשים לבישול, אפייה ולתעשיית השימורים.
חומציות הלימון: להלן טבלת השוואה במיץ הלימון, ביחס למיצי מינים אחרים, מטבלה זו עולה כי הלימון הוא החומצי ביותר מבין המינים שהובאו בעבודה זו. (עפ"י Olumuyiwa S. Falade)
|
|
אחוז לחות |
חומציות pH |
חומצה אסקורבית[32] |
חומצה ציטרית[33] |
סך כל החומצות[34] |
|
אננס |
+87.31.5 |
3.5 |
11.7+1.5 |
218+4.0 |
246+6.3 |
|
תפוז |
90.2+0.5 |
3.5 |
55.3+1.5 |
452+31 |
497+5.2 |
|
אשכולית |
92.3+0.7 |
3.2 |
45.4+1.2 |
1312+18 |
1382+39.4 |
|
ליים |
91.2+0.5 |
1.4 |
29.4+1.4 |
4124+78 |
4187+35.1 |
בשל חומציותו הרבה ניתן להשתמש בלימון לניקוי וחיטוי. בין השימושים ניתן להשתמש בו לניקוי אבנית. האבנית נוצרת מהעובדה כי המים מכילים מלבד נוזל המים- H2O גם מינרלים רבים, ביניהם הוא הסידן הפחמתי (CaCO3) כשהמים מתאדים מינרל זה אינו מתאדה אלא "שוקע" בצינורות, בתחתית הקומקום ועוד, הוספת חומצת לימון, בדומה לסוגים אחרים של חומצות, תוקפת את האבנים וממיסה אותו. מלבד זאת חומצת הלימון משמשת להסרת ריח, חיטוי משטחים ועוד.
דיני שמיטה- הלימון נידון בדיני השמיטה בכמה סוגיות: 1. השימוש בו: בפירות השמיטה נאמר שיש להשתמש בהם לאכלה ולא להפסד- שאין להפסיד את פירות השביעית. ולכן אין להשתמש בלימון לצורך ניקוי, העלמת ריחות וכדומה משום שבכך מפסידים את פירות השביעית[35] 2. הצמאת הלימון לצורך יצירת כמות גדולה של פירות. ביחס לטיפול בפירות השביעית קיימות שלוש שיטות בהלכה. א. דיני אוקמי ואברויי הם רק ביחס לעץ ולא לפרי ולכן אין לעשות טיפולים כדי לייצר פרי נוסף[36]. ב. לאחר שהפרי קיים ניתן לטפל בו, ולשיטה זו גם כן אין לטפל בעץ כדי לייצר פרי נוסף[37]. ג. אוקמי ואברויי זהו דין ביחס לפרי, ולכן מותר, במסגרת אוצר בית דין לטפל בעץ כדי לייצר פרי נוסף[38]. 3. שימת לב לשלב הגידול של הפרי, מכיוון שהלימון לעיתים פורח בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, לעיתים ישנה חנטה לפני ראש השנה ומיד לאחריה, דבר הגורם הימצאות של הן פירות שישית והן פירות שביעית בתחילת השמיטה, ובמוצאי השמיטה ניתן למצוא הן פירות שביעית והן פירות שמינית על אותו עץ.[39]
תרומות ומעשרות: חז"ל קבעו שבאתרוג, שמהווה כאמור את אחד מהמינים הראשוניים של ההדרים, בשל העובדה שהוא "גדל על כל מים" חובת הפרשת תרומות ומעשרות ממנו נקבעת על פי לקיטתו, ולא רק על פי חנטתו[40] הפוסקים דנו האם דינים אלו שייכים גם בלימונים ובכל שאר פירות ההדר, יש שהשוו את הלימון לאתרוג לכל דיניו[41] ויש שהסתפקו בכך[42], למעשה הדרים ולימונים שחנטו לפני טו בשבט אך נקטפים לאחר טו בשבט, בשנים שבין מעשר שני ומעשר עני, מפרישים מהם מספק את שני המעשרות, הן מעשר שני והן מעשר עני[43].
שבת: ניתן להשתמש בלימון לצורך נתינת טעם במשקה או מאכל, הפוסקים דנו בסחיטתו בשבת לתוך אוכל או לתוך משקה וכתבו שלתוך אוכל אין חולק שמותר לסחטו, והסתפקו האם ניתן לסחטו לתוך משקה, או לתוך סוכר שמעורב במשקה[44] דיונים נוספים בדיני שבת הם דיני בישול- הכנסתו לכלי ראשון או כלי שני, דיני בורר (הוצאת הגרעינים מתוכו) ועוד.
דבר חריף: בדיני איסור והיתר הלימון נחשב כדבר חריף בדומה לבצל ושום, שבולעים מסכין שנחתך בו איסור, או בולעים מסכין חלבית או בשרית.[45]
פסח: כאמור ניתן לייבש את מיץ הלימון ולהפיק ממנו את החומצה הציטרית, שנקראת חומצת לימון או מלח לימון, שמשמשת לתיבול ולניקיון, כיום, ניתן להפיק מוצר זה ממקורות רבים נוספים, כגון חיטה וכדומה, דבר שמעורר שאלות ביחס לכשרותו של המוצר לפסח. חומצת לימון שמופקת מלימונים בלבד, כשרה לפסח.
ברכת המיץ: יש מי שדן בברכת מיץ הלימון, כשאדם שותה אותו בפני עצמו[46].
סגולות רפואיות: כבר בעבר גילו את סגולותיו הרפואיות של הלימון. הוא משמש כתכשיר יעיל כנגד כינים ומחלות שונות,[47] יעילותו נובעת מהחומרים המיוחדים שבו, וכן הפרי עשיר בסידן ובוויטמין C, וקליפתו עשירה בשמנים אתריים, בעלי כשר חיטוי.[48] קליפת הלימון מסייעת לשיפור איכול טוב של המזון, ככל הנראה החומרים הארומטיים בה הם הגורם לכך.[49] כמו כן אכילת קליפותיו מסייעת לאנשים חסרי תאבון או שחוש הטעם שלהם קהה.[50] הלימון הינו עשיר בוויטמין C החיוני לחיזוק מערכת החיסון, מהווה נוגד חמצון רב-עוצמה הנלחם ברדיקלים חופשיים ומסייע בשמירה על הלב, כלי הדם, העור והעניים.
מזיקים ומחלות: הלימון סובל מריקבון צוואר השורש והשורשים מניקרון העצה ומקמלון.[51] התייבשות ענפים, אקריות מסוגים שונים, זבוב הים התיכון הפוגע בפרי, כנימות שונות ועוד.[52] יש שמעודף רטיבות הייתה עולה חזזית על הפרי.[53] מחלת הקימלון - המלסקו ((mal-secco, מחלה זו נגרמת מפטרייה השוכנת בצינורות העצה, מחלה זו קטלנית, ואין תכשיר המדביר אותה, התמודדות נכונה עם מחלה זו היא שמירת סניטציה טובה במטע, היינו גיזום ושריפת כל הענפים הנגועים העץ ושמירה על חיטוי פצעי העץ. יש לציין כי ככל הנראה כנת החושחש עליה מורכב הלימון עמידה יותר למחלה זו.[54]
כאמור מוצאם של פירות ההדר הוא מדרום מזרח אסיה באזור אקלימי חם וגשום. הרצון לגדל מיני הדר בתקופת הרנסס בארצות אירופה הקרות, וליהנות מריח הפריחה הנעים ומפריים הבלתי מוכר, הביא לפיתוח בתי צמיחה מזכוכית המחוממים בחצרות מלכים, נסיכים ושליטים בצרפת, גרמניה, שוודיה, רוסיה ועוד, אלו בנו בתי זכוכית (Orangeries)בקרבת ארמונם על מנת להתגאות ביכולתם הכלכלית.[55]
היקף גידול הלימון בהווה (2016): רוב היבול המסחרי בעולם של פירות הדר מגודל בדרומה של יבשת אמריקה הצפונית (פלורידה וקליפורניה), וכן בדרום אמריקה (ברזיל), יפן, ואגן הים התיכון ספרד איטליה, תורכיה ומרוקו.
על-פי נתוני ענף ההדרים במועצת הצמחים, תושבי מדינת ישראל צורכים כ-200 אלף טון פרי הדר מדי שנה. נכון ל-2017 פועלים בארץ 2,800 מגדלי פרי הדר והם עושים זאת על-פני כ- 180 אלף דונמים.[56]
בביליוגרפיה:
[1] Chandrika Ramadugu, Genetic analysis of citron (Citrus medica L.) using simple sequencerepeats and single nucleotide polymorphisms, Scientia Horticulturae 195 (2015) 124–137
[2] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 131.
[3] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 131.
[4] בבלי, ראש השנה יד ע"ב.
[5] עמר, 2000, 247. יש אומרים כי הובא על ידי עולי בבל בימי הבית השני,
[6] כנראה בדעת יחיד
[7] לדוגמא: משנה, סוכה ג, ו; בבלי, סוכה לד, ב; שם, לו, א; ירושלמי, סוכה ג, ו.
[8] כך גם סבר ז. עמר, 2000, 256, הערה 1.
[9] ראו ז. עמר, 2000, 256; ווטסון, עמ' 46 – 48; סמרט וסימונס, עמ' 444 – 445.
[10] משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך "מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג"...
[11] ראו ז. עמר, 2000, 256
[12] לעף, פלורה ד', עמ' 148 – 149.
[13] היה יליד ירושלים ובה רכש את השכלתו הרפואית וסיים את התמחותו ברמלה
[14] אלאנצרי, ערך מח'לצה.
[15] חוסרו עמ' 12.
[16] יאקות, ב, עמ' 64.
[17] תיטמאר, עמ' 52.
[18] יעקב מוורונה, עמ' 210, 214.
[19] משה באסולה, יערי, מסעות בטריפולי, עמ' 113, 136, 142- 143.
[20] פברי 7 – 8, עמ' 255.
[21] משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך "אתרוג שווה לאילן"..
[22] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[23] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[24] תאופרסטוס: Historia plantarum 4.4.2-3
[25] הבחלה היא פעולה מבוקרת בה מזרזים את קבלת צבעו הטבעי האופייני של הפרי באמצעים מלאכותיים. פעולה זאת נעשית באמצעות השהייה של הפרי בחדר אטום בו מוזרם גז אתילן, והוא מזרז את קבלת הצבע הטבעי של הפרי, עיין ערך הבחלה.
[26] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[27] חזו"א כלאים א, א שם ב, ט.
[28] ראה משפט כהן סימן כה, ראה ארץ חמדה חלק ב מדור ג פרק ח.
[29] אפילו בשקד הממהר לפרוח ומאחר להבשיל, כמאמר אחיקר החכם, חולפים רק כשישה חודשים מהחנטה עד להבשלה.
[30] ז'ק מוויטרי, עמ' 1099.
[31] יערי מסעות, עמ' 279.
[32] מ"ג ל100 גרם
[33] מ"ג ל100 גרם
[34] מ"ג ל100 גרם
[35] בצאת השנה עמ' נח סעיף ז.
[36] דעת הרב קוק, שבת הארץ א, ה אות טז, קונטרס אחרון סימן י, משפט כהן סימן עז, ולדעתו 'אוקמי אילנא' הוא בעץ עצמו, ולא עבור הפירות כלל.
[37] הגר"ש ישראלי, התורה והמדינה ט-י (עמ' שמו-שנה); בצאת השנה (עמ' לט סי' ה).
[38] חזו"א שביעית כא, יד. וכן דעת הגרח"ז גרוסברג, התורה והמדינה ט-י (עמ' שמח-שנד); תורת השמיטה (סי' ב ס"ק יא).ספר השמיטה עמ' כד הע' 5, וכך מובן ברש"ס שביעית ב, ב ד"ה שאני, שמותר לעשות מלאכות שהן 'לאוקמי אילנא' אם מטרתן היא שהאשכול יבשיל באופן שווה.
[39] במקרה זה עדיף להוריד את חנטים בתחילת השנה, וכך לשייך את הפירות הקיימים על העץ לאותה שנה, אם הדבר לא נעשה, ונוצרה תערובת, יש לנהוג קדושת שביעית בכל הלימונים.
[40] משנה ביכורים ב, ו
[41] רש"ס שביעית ט, ד.
[42] משפט כהן סימן נא אות ב שמסתפק בתפוז ולימון, וכן מסתפק החזו"א שביעית ז טז. וע"ע עשר תעשר הלכה רי, ספר השמיטה פ"א הערה 5 בשם הגר"ש סלנט, המעשר והתרומה פ"ב בית האוצר אות ח, מעדני ארץ סימן ח אות כב.
[43] הלכות הארץ, תרומות ומעשרות, י, יא.
[44] שו"ת הרא"ש כלל כב סימן ב התיר לסחטו בשבת מכיוון שאין דרך לסחטו לצורך משקה אלא רק לצורך מאכל, ולכן מדובר בסחיטת אוכל לתוך אוכל שמותרת, וכך פסק השו"ע או"ח שכ, ו, ראה במשנה ברורה במקום.
[45] שו"ע יו"ד צו, ד ובנושאי כלים.
[46] שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן צג.
[47] משולם מוולטרה, יערי מסעות, עמ' 65, 70.
[48] טל, מרפא, עמ' 151.
[49] בבלי, שבת קח ע"ב, ראה פליקס, 1994, 157. כך גם כתב הרופא היווני גלינוס ספר 2 פיסקה 27.
[50] תוספתא תרומות י, ב; ירושלמי שביעית ד, ח.
[51] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[52] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 150 – 151.
[53] משנה, סוכה פ"ג מ"ו; בבלי, סוכה לה ע"ב.
[54] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[55] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 131.
[56] על פי נתוני מועצת הצמחים ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
