אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

דינים נוספים

ראשי פרקים

א. היין במקדש

ב. יין בפסח

ג. מקח וממכר

ד. שבת

ה. נזיר

ו. טומאה וטהרה

ז. גילוי

ח. דיני חיבור

היין במקדש

היין שימש כחלק מהותי מעבודת המקדש; יש להקריב את הקרבן עם נסכי יין[1] ולכתחילה יש להביא רק יין שתסס, דהיינו שעברו ארבעים יום מהכנתו[2], ויין שגדל בתנאי גידול מיוחדים, ראה להלן "איכות היין". שירת הלויים בבית המקדש בזמן הקרבת עולות הציבור ושלמי עצרת נאמרה רק על היין.[3] מאידך חל איסור על  הכהנים לשתות יין במהלך עבודתם במקדש,[4] ואין להם לשתות אף יין מגיתו.[5]

ניסוך היין בסוכות- בחג הסוכות יש לנסך יין על המזבח. הספלים שלתוכם עירו את היין היו עשויים מסיד, הם השחירו והיו נראים כעשויים מכסף כתוצאה מכניסת היין אליהם.[6] בכל שבעים שנה הוציאו את שאריות היין מן השיתים, היין היה נראה כ"עגולי דבילה" והיו שורפים אותו בקדושה.[7]

אחד מסימני הקטורת הוא יין קפריסין, וכן "חמר חיוריין עתיק" שהוא יין לבן ישן, השימוש בהם היא שריית הציפורן "כדי שתהא עזה".[8]

מעיקר הדין היה ראוי שלא לשתות יין לאחר החורבן מכיוון שבטל ניסוך היין, אך אין גוזרים על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה, ולכן לא גזרו כך.[9] אין לשתות יין בסעודה שלפני תשעה באב.[10]

יין בפסח

אחת מהמצוות המרכזיות בליל הסדר היא שתיית ארבע כוסות יין, וחייבו בכך גם את העניים ומי שאין לו יין, זאת משום שהיין מבטא את חירותו של האדם.[11] האחרונים דנו בשאלה האם ניתן לצאת בפסח ידי חובת שתיית ארבע כוסות במיץ ענבים, כיוון שאין בו אלכוהול והוא לא יכול לגרום לשמחה, אולם מאידך ישנם רבים ששתיית היין קשה להם ורק בשתיית מיץ ענבים הם יוכלו לנהל כראוי את ליל הסדר.[12]

אפיית מצה עם יין- לסוברים שמותר ללוש עיסה בפסח במי פירות (בתנאי שלא מעורבים בהם מים), מותר ללוש אותה ביין[13], יש הסוברים שמותר ללוש ביין גם אם במהלך הבציר ולפני התסיסה עורבו בו מים, אך אם הוסיפו מים לאחר התסיסה, דינם הוא כמי פירות המעורבים במים, שממהרים להחמיץ.[14] בשנים האחרונות התעוררה שאלת הכנת עוגיות כשרות לפסח שנילושו ביין, והותפחו בעזרת חומרים מתפיחים שונים, כגון אמוניום ביקרובנט או אבקת אפייה, האם כחלק מתהליך זה ישנה החמצה של העיסה, עיין ערך חמץ.

מקח וממכר

מטרת נטיעת הכרם היא היין, לכן המקבל כרם מחברו חייב לטפל בו עד שיעשה יין[15].

בדיני מקח וממכר מקובל שעד שיעור של עשרה אחוזים מהיין יחמיץ, והקנקנים לא יהיו מספיק איכותיים.[16]

ישנם שלושה זמנים בהם מקובל למכור יין, בערב פסח, בערב שבועות ובערב סוכות.[17]

אחריות המוכר לכך שהיין הוא תקין משתנה בין סוגי היינות השונים, יין רגיל, אחריותו היא עד הפסח, יין מבוסם עד העצרת, יין ישן עד סוכות.[18]

מותר לערב מים בתוך היין רק אם מודיע לקונה שהוא עירב בו מים, וכן מותר לעשות כן בזמן שבו מקובל לערב מים[19], או שידוע מראש שישנו עירוב של מים ביין זה.[20] לדיני מקח וממכר, המעוניין ביין לא בהכרח מעוניין בחומץ, ולהיפך, ולכן הם נחשבים כשני מינים נפרדים.[21]

שבת

נחלקו התנאים מהו שיעור הוצאת היין מרשות היחיד לרשות הרבים, שעוברים עליו בשבת, האם שיעור זה הוא כדי גמיעה, או שהוא כדי מזיגת הכוס.[22] ולהלכה השיעור הוא כדי מזיגת כוס של ברכה[23], ומדובר כשיעור יין חי שמוסיפים עליו את המים כדי שיוגדר כיין מזוג, ובסך הכל יגיע לרביעית הלוג יין.[24]

נזיר

שתיית יין היא דבר מהותי לאדם, לכן הנזיר נחשב חוטא לפי שציער עצמו מן היין, ואף חלק מאיסוריו הם הרחקה מיין וכל מוצריו.[25]

טומאה וטהרה

היין נמנה בין שבעת המשקים שיכולים להיטמא ולהכשיר אוכל לקבל טומאה.[26]

גילוי

היין הוא בין המשקים שנמנו שנאסרים משום גילוי.[27] אך אין איסור גילוי ביין מבושל.[28] וביין שנמצא בשלושת ימי התסיסה.[29]

דיני חיבור

נחלקו התנאים האם שמן על גבי היין נחשב מחובר ליין.[30]

[1] ראה שמות כט, מ, ויקרא כג, יג, במדבר טו, ה, משנה תרומות יא, ג.

[2] משנה עדויות ו, א, תוספתא מנחות ט, יא כיוון שלנסכים צריך להביא יין שמשכר, ויין לאחר הסחיטה בלבד אינו משכר, אולם בדיעבד- יצא כמובא במשנה מנחות פו, ב.

[3] ברכות לה, א, רמב"ם כלי מקדש ג, ב.

[4] ויקרא י, ט, יחזקאל מד, כא. אחד מההסברים לחטאם של נדב ואביהוא היה שהם נכנסו שתויי יין למשכן ראה ויקרא רבה שמיני יב, א.

[5] אמנם חיוב המיתה הוא רק על יין בן ארבעים יום, ראה כריתות יג, ב, ובראשונים שם.

[6] סוכה מח, ב, תוספתא סוכה ג, יד.

[7] תוספתא סוכה ג, יד

[8] ברייתא כריתות ו, א.

[9] תוספתא סוטה (ליברמן) טו, י.

[10] תוספתא תענית (ליברמן) ג, יא. המנהג כיום הוא לא לשתות יין החל מי"ז בתמוז, או ר"ח אב, או בשבוע שחל בו תשעה באב ראה שו"ע או"ח תקנא, ט.

[11] פסחים צט, ב.

[12] ראה שו"ת אור לציון חלק ג טו, ד, לסיכום הדעות בענין, ראה הלכה ממקורה, רימון, הלכות ליל הזסדר עמ' 40.

[13] פסחים לה, א.

[14] ראה טוש"ע או"ח תסב, ג, ובנושאי הכלים במקום.

[15] תוספתא ב"מ (ליברמן) ט, יט.

[16] ב"ב צג, ב, שהמוכר מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה, וקוססות הוא יין שהחמיץ, וכן המוכר קנקנים בשרון - מקבל עליו עשר פיטסות למאה, פיטסות הם קנקנים העשויים מחרס שלא הוכנו כראוי, ויש לזפת אותם בזפת על מנת שהם לא יתפרקו, או שהזפת תגרום לכך שהיין יבלע בדפנותיהם באופן משמעותי יותר, ראה תוספתא ב"ב ליברמן ו, ג בגדרי חובת ההחזרה במקרים בהם התגלה שמדובר שהשיעור גבוה יותר.

[17] תוספתא ב"מ (ליברמן) ד, יח, בבלי גטין לא, ב, ההשלכה לדין זה היא שמותר לשותף למכור יין בזמנים אלו גם ללא ידיעת חברו.

[18] תוספתא ב"ב (ליברמן) ו, ה.

[19] ב"מ ס, א.

[20] רבא ב"מ ס, א.

[21] ב"ב פד, א- ב.

[22] תוספתא שבת (ליברמן) ח, י: המוציא יין כדי גמיעה ר' יהודה או' כדי מזיגת הכוס

[23] שבת עו, ב.

[24] רמב"ם פיה"מ שבת ח, א, ראה תפא"י שבת ח, א שדן בשיעור המדויק של שיעור ההוצאה.

[25] ראה במדבר פרק ו, תענית יא, א, לנזיר אסור לשתות את כל סוגי היין הן חי והן מזוג, ראה ר"א הקפר בספרי המדבר פיסקה כג.

[26] משנה מכשירין ו, ד, תוספתא שבת (ליברמן) ח, כד: "מנין ליין שהוא משקה שנ' ודם ענב תשתה חמר", ורמב"ם טומאת אוכלין א, ב- ד

[27] משנה תרומות ח, ד, דהיינו שאין להשאיר משקה בכלי פתוח ללא כיסוי במהלך הלילה מחשש שמא בעל חיים יטיל בו את הארס שלו, ומי שיבוא לשתות את המשקה לא יבחין בכך וישתה גם את הארס.

[28] תוספתא תרומות (ליברמן) ד, ג.

[29] תוספתא תרומות (ליברמן) ז, טו, תענית ל, א, כיוון שהנחש אינו שותהו מחמת רתיחתו.

[30] משנה טבולי יום ב, ה תוספתא טבול יום (צוקרמאנדל) ב, ב.