אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ripening of fruit
חנטה היא שלב בוטני של התפתחות הצמח והפרי, לשלבים הנוספים ראה: האבקה, הבאת שליש, ופריחה.
א. כללי
ב. גורמים המשפיעים על החנטה שהובאו בחז"ל
ד. הגדרה הלכתית
ח. מילון מושגים
מבחינה בוטנית החנטה מתחלקת לשני שלבים, ההפרייה והחנטה. השלב הראשון לאחר הפריחה הוא האבקה. השלב הבא לאחר ההאבקה הוא ההפריה, המתחיל כאשר תאי האבקה "נובטים" על הצלקת ומפתחים מבנה דמוי שורש או צינור הנקרא נחשון (Pollen Tube) הנחשון מתקדם ועושה את דרכו אל השחלה דרך עמוד העלי. המעבר בין רקמות עמוד העלי מתאפשר בעזרת רכוך רקמות הביניים על ידי אנזימי עיכול המופרשים על ידי הנחשון. בסופו של מסלול ההתקדמות חודר הנחשון לתוך הביצית דרך הפומה. תפקיד הנחשון הוא להוות צינור שדרכו עוברים גרעיני תאי האבקה ומגיעים אל הביציות שבתוך השחלה[1]..
כל אחד מגרעיני תא האבקה שנבטו על הצלקת עושה את דרכו אל הביצית דרך הנחשון. תוך כדי התקדמות עובר הגרעין חלוקה מיטוטית (חלוקה שבעקבותיה מתקבלים שני גרעינים זכריים זהים) ושני הגרעינים חודרים לתוך שק העובר בביצית. אחד מהם מתמזג עם גרעין הביצית ויוצר את הביצית המופרית שממנה מתפתח הצמח העוברי. הגרעין הזכרי השני מתמזג עם שני הגרעינים הקוטביים ומתקבל גרעין טריפלואידי (בעל שלוש מנות כרומוזומים) האחראי להתפתחות האנדוספרם, שהוא מאגר חומרי התשמורת המזין את העובר המתפתח. אם נתבונן בגרגיר תירס למשל נראה שחלקו העיקרי הוא האנדוספרם הנראה כגוף הומוגני המכיל עמילן ובקצהו נמצא גופיף קטן בהרבה שהוא העובר.
שינויים אלה המסמלים את המעבר מהפרח לפרי, נקראים חנטה. ראו איור והסבר המושגים בנספח.
בגמרא[2] הובא שרוח צפונית מזיקה לזיתים בזמן החנטה, ורוח דרומית מועילה במועד זה. רוח צפונית הוא כינוי לרוחות הבאות מצפון מערב ומצפון ומביאות איתן עננים וגשמים, כמובא במשלי[3] "רוח צפון תחולל גשם" רוח זו עלולה לגרום לזיתים נזק בעת הפריחה. פרחי הזית, הגפן והתמר (הזכר) זקוקים לכמה ימים רצופים של חום ויובש על מנת להיפתח ולפזר את גרגרי האבקה. ירידת גשם משמעותית במקביל לפריחת עצי פרי אלו עלולה לגרום לנשירה ולהרטבת גרגרי האבקה באופן המונע האבקה. הדבר נגרם כתוצאה מכך שחרקים מפסיקים את פעילותם בגשם ובטמפרטורה נמוכה ואינם מסייעים בהאבקה, וכן משום שהגשם פוגע בגרגרי האבקה ומייבש את הצלקות[4] (גם אם בתקופת חנטת הזית גשמים אינם יורדים, עדיין רוחות צפוניות מביאות איתן לחות משמעותית וזו לבדה יכולה לגרום לקשיים בהאבקת הזית. בשקד בעיה זו נפוצה מאד).
חנטת הפרי נזכרה בתנ"ך, לדוגמא בשיר השירים:[5] "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח", וכן באופן מעט מרומז בספר במדבר[6]: "הנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים". המשמעות המפורשת של חנטה כמשמעותה בהליך יצירת הפרי הוזכרה לראשונה בתלמוד.[7]
חז"ל לא חילקו בין שני השלבים השונים, הפריית הפרח ויצירת הפרי נחשבים כאחד, אי לכך כללנו את שני החלקים בערך זה.[8]
יש לציין כי החנטה הוזכרה אף בתורה כפעולה הנעשית למתים[9], ביארו הפרשנים שהכוונה בחנטה זו היא לתת במת ריח טוב.[10]
ישנן בראשונים כמה דעות כיצד יש להגדיר את שלב החנטה:
נאמר בתורה[18]: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה", מהמילים "שנה שנה" למדו חז"ל[19] שכל שנה ממעגל שבע שנות השמיטה נידונה בפני עצמה לעניין חיוביה במצוות התלויות בארץ.[20]
חז"ל קבעו כי בפירות האילן,[21] החנטה הוא שלב הגידול הקובע, לעניין ערלה ונטע רבעי[22], שייכות הפרי לשמיטה ולדיני קדושת שביעית,[23] וכן לביכורים.[24]
דהיינו אילן שחנט לפני טו' בשבט נידון כשנה שעברה, ואילן שחנט לאחר טו בשבט נידון כשנה שלאחריה. נחלקו התנאים בדין אילן שניתן לקטוף את פירותיו פעמיים בשנה כגון אתרוג, האם זמן החיוב שלו הוא החנטה, או שזמן החיוב הוא הקטיף.[25]
לעניין שנות המעשר ישנה מחלוקת ראשונים, יש הסוברים שהזמן הקובע הוא החנטה[26] ויש הסוברים שהזמן הקובע הוא עונת המעשרות[27], (עיינו ערך עונת המעשרות).
אמנם לעניין קדושת שביעית קיים דין נוסף והוא שקדושת שביעית חלה על פירות מינים מסויימים החל מהחנטה, ואין לגרום הפסד לפירות אלו, למרות שהם עדיין אינם ראויים לאכילה[28].
ישנם כמה מינים חריגים בהם המועד הקובע איננו החנטה, אלא מועדים אחרים:
זיתים- הבאת שליש.[29] עיין ערך הבאת שליש.
אתרוג- יש הסוברים שזמן החנטה באתרוג הוא משנעשה כזית[30] או בשלבים מוקדמים יותר, שגדל מעט, ככל הפירות,[31] המשמעות המעשית היא שמדובר בימים מעטים, מחנט לגודל כזית.
תאנים - החנטה בהן היא שכשהן נעשות פגות[32] חז"ל נתנו בהם סימן לבחינת זמן החנטה של התאנים.[33] עיין ערך תאנה
יש לציין כי גם לשתי הדעות הסוברות שחנטה היא בשלבים המוקדמים של הפרי, חיוב הפרשת תרומות ומעשרות מהפרי הוא רק לאחר שהפרי הגיע לעונת המעשרות, שהוא שלב גידול מאוחר יותר[34].
בימינו ישנם מספר מינים הפורחים וחונטים בסביבת ט"ו בשבט, כגון: לימון, שסק, חלק מזני האפרסק והנקטרינה הבכירים ולעיתים גם שקד, לא אחת ניתן למצוא על אותו עץ פירות שחנטו לפני טו בשבט ופירות שחנטו לאחריו. פוסקי זמננו דנו בשאלה כיצד ניתן להפריש תרומות ומעשרות ממינים אלו בשל העובדה שמדובר בפירות משנים שונות.[35]
בדיני קניינים, לא ניתן להקנות דבר שעדיין לא קיים, ואפילו במקרים שישנה סבירות גבוהה שהוא יהיה בעולם[36], נחלקו הראשונים האם פירות שחנטו אך עדיין לא הבשילו נחשבים כ"דבר שלא בא לעולם", ולכן לא ניתן לסחור בהם[37], או מכיוון שהם כבר קיימים בעולם, והמשך הצימוח שלהם בא מאליו הם נחשבים כבר כדבר קיים בעולם, וניתן לסחור בהם.[38]
שלבי הפריחה והחנטה בהדרים.
הדרים לאחר כשבועיים מהחנטה
שסק לאחר החנטה
כתיבה: ד"א, ע"ל, מ"ר
ביבליוגרפיה
אנציקלופדיה תלמודית ערך "חנטה".
אנציקלופדיה לחקלאות כרך ב עמ' 70- 72.
י. פליקס, כלאי זרעים והרכבה, עמ' 113.
איור תהליך ההאבקה, וההפרייה: זכויות מ. רענן פורטל הדף היומי.
[1] מ. רענן, פורטל הדף היומי, ב' מהם עושים פירות- פירות, ראה אנציקלופדיה לחקלאות כרך ב עמ' 70- 72.
[2] יומא כא, ב.
[3] כה, כג.
[4] מאת מ. רענן.
[5] ב, יג.
[6] יז, כג.
[7] כגון ירושלמי שביעית ה, א, מנחות סט, א, סוכה לט, ב.
[8] יש לציין כי לדעת י. פליקס תהליך ההאבקה וההפריה הוכר על ידי המדע רק במאה ה-18.
[9] בראשית נ, ב: "ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל".
[10] רש"י בראשית נ, ב: "לחנט את אביו - ענין מרקחת בשמים הוא" ואף ולמנוע את רקבונו. ראה דעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית נ, ב.
[11] מאירי ר"ה ב, א בשם יש מפרשים: "בענין חנטה שהוא קודם שיצא הפרי כלל אל הוצאת מה שהוא כעין פרחים".
[12] מאירי ר"ה ב, א, כפתור ופרח פרק נג, וכך מובן מרש"י ר"ה טו, ב שכותב שחנטה היא שהפרי גדל קצת ובבמדבר יז, כג כתב שחנטה היא כשהפרח נופל, רש"ס שביעית ה, א.
[13] רש"י מנחות סט, א: "הנצה שריין - שהניצו קודם להם או חנטה שריין חנטה הוי פירי יותר מהנצה".
[14] מהר"י קורקוס מעשר שני א, א, ראה רש"י ברכות לו ב ד"ה סמדר.
[15] רשב"א קידושין נד, ב.
[16] הרב אריאל שו"ת באהלה של תורה ד, לט.
[17] מהר"י קורקוס מעשר שני א, א בדעת הרמב"ם, ראה שו"ת משפט כהן סימן ג שכתב שבמקרה הצורך ניתן לומר ש"החנטה היא יותר קרוב לפרי בהגמרו ולא ציצים בעלמא". ראה רד"ק ספר השורשים ערך "חנט" שכתב: "חנטה היא יציאת הפירות והראותם טרם גמר בישולם", משמע שמדובר בשלב מאוחר יחסית הקרוב להבשלה, וראה אבן עזרא שיר השירים ב, יג שכתב שני ביאורים: חנטה - המתיקה ויש אומר כי עשתה כדמות אבק, הסברו הראשון של האב"ע דומה לדעת הרמב"ם, שהרי בעונת המעשרות ניתן כבר לאכול את הפרי, גם בשעת הדחק, ויש בו את תחילת תהליך צבירת הסוכרים. הסברו השני דומה לסוברים שמדובר בתהליך התחלתי של יצירת הפרי.
[18] דברים יד, כב:
[19] ספרי פיסקה קה.
[20] לכן למשל, אין להפריש מפירות שגדלו בשנה אחת על פירות שגדלו בשנה אחרת, גם אם מדובר באותו סוג של מעשרות או פרי.
[21] ר"ה יג, ב.
[22] רש"י ראש השנה י א ד"ה ופירות, ותוס' שם ד"ה ופירות.
[23] סוכה לט ב, ורש"י ד"ה ומשני וד"ה ולשביעית, ראש השנה טו א, ורש"י ד"ה אמאי, דין זה הוא גם ביחס לביעור פירות שביעית ראה ראש השנה טו, א. וראה שבת הארץ ד, ט, מהדורת מכון התורה והארץ.
[24] ירושלמי ביכורים א ו; רמב"ם ביכורים ב, ז.
[25] ר"ה טו, ב.
[26] רש"י ראש השנה ב, א, ראה ראש השנה טו, ב.
[27] רמב"ם מעשר שני א ב; שו"ע יו"ד שלא קכה, יש לציין שלכל הדעות חיוב ההפרשה עצמו, דהיינו שהפרי נמצא בשלב גידול שניתן להפריש ממנו, הוא עונת המעשרות.
[28] משנה שביעית ד, י: מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית ב"ש אומרים כל האילן משיוציא ב"ה אומרים החרובין משישלשלו והגפנים משיגרעו והזיתים משינצו ושאר כל אילן משיוציא", מבואר בירושלמי שהחרובין "שילשולן היא חנטן".
[29] ראש השנה יג ב; רש"י ראש השנה יב ב ד"ה והזיתים; תוס' שם ד"ה התבואה.
[30] ראה משנה ביכורים ב, ו: אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עשורו דברי רבן גמליאל רבי אליעזר אומר שוה לאילן בכל דבר תוס' סוכה לט, ב סוף ד"ה ולשביעית.
[31] רש"י ר"ה טו, ב ד"ה אפילו ככזית.
[32] כפי שנאמר שיר השירים ב, יג: "התאנה חנטה פגיה", ראה שנו"א שביעית ה, א, וכך מובן מהגמרא נדה מז, א: משל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל, וצמל. פגה - עודה תנוקת כדכתיב התאנה חנטה פגיה.
[33] ירושלמי שביעית ה, א: "ליקט תאנה ואינו יודע מתי חנטה - קודם ט"ו בשבט או לאחריו, אמר ר' יונה מונה מאה ימים למפרע, והוא יודע אימתי חנטה, שמן הפגים ועד השיתים הנובלות - כשיעור תאנים מדבריות - חמשים יום, ומן השיתים הנובלות ועד התאנים עוד חמשים יום.
[34] תוס' ר"ה יב ב ד"ה התבואה.
[35] ראה תשובות והנהגות ה, שד, הליכות שדה 70 עמ' 34- 35, התורה והארץ ב עמ' 319- 340, התורה והארץ ד עמ' 129.
[36] מחלוקת האמוראים בב"מ סו, ב היא האם לאחר שהדבר הגיע לעולם ניתן להסתמך על הסיכום הראשוני בין הקונה והמוכר או שצריך לעשות קנין מחודש.
[37] ראה אבני מילואים מ, יג.
[38] רש"י ב"מ סו, ב ד"ה מוכר וד"ה עד; רמ"א שו"ע חו"מ רט, ד.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
