אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

[1] ראה מילון בן יהודה ערך 'חליבה' שכתב שחליבה היא שם הפועל של חלב.

[2] למשל פרות שנמצאות כחודשיים לפני ההמלטה מפסיקים לחלוב אותה באופן יזום, על מנת שתאגור כוחות להמלטה הבאה, פעולה זו נקראת 'ייבוש'.

[3] שבת עג ע"ב.

[4] שבת צה ע"א.

[5] ראה רש"י יבמות קיד ע"א ד"ה אומדנא שכתב שאיסור חולב בידיים הוא איסור מפרק.

[6] רש"י שבת צה ע"א ד"ה מפרק, ראה תוס' ד"ה החולב שכתב שלדעה זו מלאכת דש היא לא רק בגידולי קרקע (=צמחים), אלא גם בבעלי חיים, וכך מובן גם מדעת היש אומרים שהובאה ברש"י (שם), וכ"כ רא"ש שבת פ"ז סוף סי' ב, מאירי שבת צה ע"א ד"ה החולב, ראה רמב"ן שבת צה ע"א ד"ה חולב שכתב שחליבה אסורה מדין דישה רק לסוברים שחליבה אסורה מן התורה, ולא לסוברים שחליבה אסורה מדרבנן. בטעם הדבר שבעלי חיים מוגדרים גדולי קרקע ראה רש"י עירובין כז ע"ב ד"ה וגידולי, שכתב שכיוון שהם ניזונים מהקרקע הם נחשבים לגידולי קרקע, וע"ע בקר לחלב וצאן.

[7] דעה זו הובאה ברש"י שבת צה ע"א ד"ה מפרק, ולדעתו אין הדבר כן משום שהחלב אינו מחובר בתוך עטיני הפרה, ויש לקצרו, אלא הוא רק מונח שם.

[8] רבינו שלמה בר אברהם, הוב"ד בשיטה מקובצת כתובות ס ע"א, וכ"כ המאירי יבמות קיד בשם יש מפרשים, ראה בדבריו שבת עג ע"ב שחלק על הבנה זו.

[9] דעת ר"ת בספר הישר, חידושים סי' כג, יבמות קיד ע"א ד"ה וקסבר, הוב"ד ג"כ ברשב"א שבת צה ע"א ד"ה חולב, ולדעתו מפרק זו תולדה של שתי מלאכות, כשהיא נעשית בגידולי קרקע זו תולדה של מלאכת דש, וכשהיא נעשית בדברים שאינם גידולי קרקע, היא תולדה של מלאכת ממחק. בשבת עג ע"ב כתב ר"ת שחולב הוא תולדת ממחק, שמחליק את העטין בשעת החליבה, ראה שם בדברי התוס' שחלק על הסברו זה של ר"ת.

[10] תוס' רי"ד שבת קמד ע"ב.

[11] רש"י יבמות קיד ע"א ד"ה שבת, וראה אורח משפט סי' סד.

[12] כדין שינוי, רמב"ם שבת ח, י.

[13] ראה אורח משפט סי' סד שכתב שבמקרה הצורך ניתן להקל ולסמוך על הנוהגים באופן זה במקום שיש בו הפסד גדול וצער בעלי חיים, אך אין להקל כן לכתחילה.

[14] מהר"ם מרוטנבורג דפ' פראג סי' מט, הגהות מיימוניות שבת פ"ח ה"י ס"ק ז, שו"ע או"ח סי' שה סע' כ, ראה שם שלדעת השו"ע החלב אסור בשבת מדין מוקצה, ובדעת היש אומרים שצריך לקנות את החלב מהנכרי במוצאי שבת.

[15] רי"ף שבת ס ע"ב בדפיו, מאירי יבמות קיד ע"א.

[16] כדעת רבי מרינוס בגמרא כתובות ס ע"א, ראה תוס' ד"ה גונח שכתב שדין זה הוא גם בצער מועט ולא רק במקום סכנה, ודן בשאלה האם ההיתר הוא גם בצער של רעב או רק בצער של חולי, ראה תוס' יבמות קיד ע"א ד"ה שבת, רשב"א במות דף קיד עמוד א שכתבו שההלכה היא כרבי מרינוס.

[17] דעת אבא שאול בגמרא יבמות קיד, ראה מאירי שבת קמד ע"ב שדן בגדרי הצער שניתן עבורו לינוק באופן ישיר מבעל החיים.

[18] תוספתא שבת ט, יג. רמב"ם שבת ח, ז.

[19] ראב"ד שבת ח, ז

[20] שבת קמד ע"א: "חולב אדם עז לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה", ראה שם בגמרא השוואה בין חליבה לסחיטת אשכול.

[21] רש"י שבת קמד ע"ב ד"ה חולב, מתוך שלא חילק אלא נקט בסתמא מובן שהיתר זה הוא גם בשבת, בעל המאור שבת ס ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה והא, רמב"ן שבת קמד ע"ב, רשב"א שבת קמד ע"ב בשם גדולי האחרונים ומקצת הראשונים, וכתב שכך יש לנקוט למעשה, וכתב הריטב"א שכך הסכימו כל גדולי האחרונים.

[22] כך לומדים מדברי אבא שאול בגמרא יבמות קיד ע"א שהעיד: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב, וכך היא דעת הרי"ף שבת ס ע"ב בדפיו, וכתב כן גם בשם הגאונים, תוס' שבת קמד ע"ב ד"ה חולב, וכתב כן גם בדעת בה"ג, הגהת אשר"י ביצה סי' א.

[23] שו"ע או"ח סי' תקה סע' א, וכך סוברים המתירים לחלוב כן ביום טוב ולדעתם על מנת להתיר חליבה זו הבהמה צריכה להיות ראויה לאכילה, ומכיוון שביום טוב מותר לשחוט את הבהמה היא נחשבת כמוכנה לאכילה לעומת שבת שהבהמה אינה מוכנה לאכילה ויש בחליבתה משום פירוק אוכל מפסולת.

[24] כדעה הסוברת שאין ביום טוב דין מוקצה, ראה מגן אברהם סי' תקה ס"ק א.

[25] רמב"ן שבת קמד ע"ב ד"ה הא דאמרינן, הגהת אשר"י ביצה סי' א.

[26] שו"ע או"ח סי' תקה סע' א.

[27] שבת קמד ע"ב, הדבר נחשב למשקה שהחולב מעוניין בו ולכן יש בו גדר של 'כי יותן'.. להגדרת חלב כמאכל או משקה ע"ע חלב.

[28] רמ"א שו"עאו"ח סי' תקלג סע' ה

[29] משנה ע"ז לט ע"ב, שו"ע יו"ד סי' קטו סע' א. נכון לשנה זו, תשע"ה, חלק משמעותי מהחולבים ברפתות בישראל אינם יהודים (תאילנדים בעיקר), ועל מנת להתיר את החלב שנחלב על ידיהם ישנן שתי דרכים מרכזיות: האחת היא כניסה מדי פעם בפעם של יהודי לרפת, ללא התראה מוקדמת. השניה היא צילום תהליך החליבה באופן רציף על ידי מצלמות, וצפיה בהן במרכז בקרה מסוים.

להשלכות נוספות שישנן ביחס לחליבה על ידי גוי ביום טוב, ראה שו"ע או"ח סי' תקה ובמג"א ס"ק ג.

[30] שו"ת אורח משפט סי' סד, בסוף דבריו הוא מציין ש"חוקי תורתנו הקדושה הם בודאי יותר חזקים באין ערוך מכל מנהגי בדאות שבדאו להם אנשים, והם חיינו ואורך ימינו ויסוד תחייתנו על אדמת הקודש", וכוונתו היא על הערך אותו הדגישו רבים של 'עבודה עברית' בכל מחיר. יש לציין כי הרב קוק כתב את הדברים בזמנים בהם עדיין לא היתה מכונת חליבה חשמלית.

[31] לדעת הריב"ש סי' קכא, והרשב"ש סי' תרד, חליבה לתוך אוכל מותרת רק אם שמים כמות רבה של אוכל, אם שמים רק מעט אוכל, יש בכך משום חשש איסור תורה.

לדעת מרן הרב קוק זצ"ל 'אורח משפט' סי' סד, אין להתיר חליבה לתוך אוכל מכיוון שהדבר מביא לידי תקלה, אם כמות האוכל אינה רבה.

מסקנת הרב ישראלי 'עמוד הימיני', חליבה לאוכלין בשבת, סימן כד, היא שמותר לחלוב בשבת לתוך אוכל שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי בישולו, ועל ידי כך אף החלב לא יהיה ראוי לאכילה אלא על ידי בישולו או סינונו. בסוף שו"ת 'הר צבי' או"ח א בהוספות מובא משמו של הגרצ"פ פרנק שאסר חליבה לתוך צבע.

שו"ת 'אחיעזר' ח"ג סי' לד נקט שחליבה לתוך אוכל בעייתית. מעבר לכך שמדובר באיסור דרבנן שכמות האוכל שניתנת היא קטנה, וכך מגיעים לאיסור דאורייתא, גם כוונתו בחליבה זו היא למשקה ולא לאוכל. הוא כותב כן אף בדעת 'משכנות יעקב' או"ח ס' ק"ב, שכתב ש'צריך עיון' להקל גם ביום טוב.

עם זאת, לדעתו, במקומות שאין בהם אפשרות להשיג נוכרי שיחלוב, בשעת דחק גדול, ניתן להתיר לחלוב על ידי קטנים אחרים לתוך האוכל, או לחלוב על גבי הקרקע.

[32] אופן חליבה זה הוצע על ידי החזו"א או"ח סי' לח ס"ק ד, והרב שאול ישראלי בעמוד הימיני סי' כה, ראה בהרחבה בספר 'אוצר החשמל', נספח לערך חשמל באנציקלופדיה תלמודית, עמ' תשד.

[33] עירובין כז ע"ב.

[34] גמ' ב"מ פט ע"א, זאת משום שהיתר האכילה תוך כדי העבודה היא רק בגידולי קרקע,

[35] תוס' שם ד"ה גידולי.

[36] בטעם הדבר נאמרו מספר דעות, ואף נחלקו בשאלה האם החלב עצמו אסור בהנאה, ראה רבינו גרשום מאור הגולה בכורות ו ע"ב שכתב שאיסור החליבה הוא משום עבודה, וכן תוס' מעילה יב ע"ב ד"ה חלב שהביא כמה דעות בשאלה זו, רמב"ם מעילה ג, יב ובאור שמח שכתב שאיסור החליבה הוא משום עבודה, ועי' אנצ' תלמודית ערך 'גיזה ועבודה'.

[37] משנה מעילה יג ע"א, רש"י שם ד"ה ולד וד"ה ואחרים.

[38] תוס חולין לו ע"א ד"ה סלקא דעתך.

[39] הר צבי או"ח ח"ב סי' מז, ולדעתו דין זה הוא כדין חליבה לאיבוד בשבת, שמותר לעשותה על מנת למעט את צער הבהמה.