אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

גרופיות של זית

ב"ה

גרופיות של זית

כתיבה: הרב דוד אייגנר

הגרופיות הן צימוחים מבסיס גזע העץ המתפחים על צוואר השורש, צימוחים אלו יכולים לשמש כמקור לרבוי הזית. בבסיסי הקפלים שבגזע מצויות גבשושיות הקרויות סיקוסים או פקעי צמיחה (Ovuli /(spheroblasts שגודלם כאגוז ומעלה, מרקמותיהם עתידים לצאת שורשים וניצני שורשים, אשר מהן ניתן להכין שתילים. סיקוסים אלו יכולים להיווצר כבר בעצים בני שנתיים, אולם מספרם רב בעצים זקנים, ובעיקר בקרבת צוואר השורש.[1] פליניוס ציין כי למרות היות הזית פגיע למחלות ומזיקים שרידות העץ גבוהה, בגלל חומרי תשמורת המצויים באזור הגזע ובגרופיות העץ, המעניקים לעץ הזית חיות מחודשת גם לאחר שרפה קשה: "הזית התחיל לחיות מחדש לאחר שרפתו".[2] להכנת השתילים קוטעים עם קרדום או עם טוריה חדה קטע מצוואר השורש עם גבשושית ונצר ורצוי עם שורשונים, וניתן לטעת גרופית זו.

הגרופיות בחז"ל

הגרופית הוזכרה גם כענף של עץ השקמה.[3]

צורת ריבוי זו של עצי הזית הייתה מקובלת מאוד בעבר, ואף נח הכניס עימו לתיבה גרופיות של זית ביחד עם ענפי גפן[4]. הקונה מחברו עצי זיתים כדי להשתמש בעצת הזית, עליו להותיר שתי גרופיות יחד עם שורשיהן[5], על מנת שהעץ יוכל להמשיך ולהתפתח לאחר הגיזום[6], ניתן להשתמש בגרופית אף לישיבה, הגרופית נראתה כמגדל "משופה" אם כי יתכן שישיבה זו לא היתה נוחה[7]  ניתן להכין כלים מגרופיות אלו אך בשל טעמן המר יש לשלקן כדי להפיג את מרירותן.[8] חלק מהתנאים שהתנה יהושע עם ישראל בכניסה לארץ שניתן לקחת ענפים מעץ בכל מקום, חוץ מגרופיות של זית[9].

במידה והגרופית התפתחה מעל לפני הקרקע אין צורך לספור לה מחדש שנות ערלה, אך אם היא התפתחה מתחת צוואר השורש, ויצאה מתחת פני הקרקע, יש למנות לה מחדש את שנות הערלה[10].