אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

גמם, גימום

ראשי פרקים:

א. הגדרה

ב. רקע מדעי

ג. משמעויות הלכתיות

א. הגדרה

גימום היא פעולת חיתוך החלק העליון של דבר.[1] לדוגמא גוממים את החלק העליון של גזע עץ, כגון גפן[2] ושקמה,[3] וגוממים את החלק העליון של גדר אבנים.[4]

גוממים את גזעי העצים סמוך לפני הקרקע. הגימום של הגזע נועד לאחת משתי מטרות, ההפוכות זו מזו. פעמים הגימום הוא הכנה לעקירת העץ, ופעמים הוא נועד לחידוש העץ ולהצמחת ענפים חדשים.[5] 

ב. רקע מדעי

1.  בחקלאות כיום[6] משמש המונח 'גימום' לציון גיזום קיצוני, הכולל חיתוך של גזע העץ, ולא של הענפים בלבד. אך יש לציין כי השימוש במונח 'גימום' אינו כה נפוץ.

גיזום קיצוני, הנקרא 'גימום', נעשה למטרות הבאות:

    א. לצורך הרכבת או החלפת זן.

    ב. לצורך חידוש של נוף העץ, במקרים של פגיעה קשה בעץ (כגון קרה, התייבשות, מחלות).

    ג. לצורך שיקום העץ, בשל שבר של בדים מרכזיים ופגיעה בגזע.

    ד. לצורך חידוש עץ מזדקן (מקובל בעיקר בגינון וביערנות).

2. גובה הגימום נקבע בהתאם למטרתו. כאשר מעוניינים בחידוש העץ, גוממים אותו בסמוך לצוואר השורש; כאשר מעוניינים בהרכבה חדשה להחלפת זן, גוממים את העץ בגובה של כשלושים ס"מ; ולצורך חידוש כרם, גוממים את הגפן בגובה של כשמונים ס"מ.[7]

3. ישנם מיני עצים שיש להם כושר התחדשות גבוה, והם מתחדשים לאחר גימום, אפילו כאשר הוא נעשה בחלקו התחתון של הגזע (כגון תאנה, שקמה ועוד); וישנם מיני עצים (כגון דקלים ועצי מחט: אורן, ארז, ברוש ועוד), שאינם מסוגלים להתחדש לאחר חיתוך הגזע.[8]

4. לעתים, במקרה של התנוונות של הגפן או פגיעה קשה בה, מחדשים אותה על ידי גימום של הגזע, אולם במקרה זה יש לגמום אותה מעל מפרק (node = 'פקק'[9] בלשון התלמוד), שממנו יכולה הגפן להצמיח ניצנים חדשים, כיוון ששם ישנם פקעי צמיחה רדומים, הפורצים לאחר הגימום ומאפשרים צמיחה מחודשת של הצמח.[10]

ג. משמעויות הלכתיות

מבואר בגמרא בבא בתרא (פ ע"ב), שיש להבחין באיזה גובה נעשה הגימום. בעץ השקמה,[11] אם כורתים את גזעו עד לקרקע - נגרם נזק לעץ, אך אם כורתים אותו בגובה של שלושה טפחים (=עשרים וארבעה ס"מ), הכריתה גורמת להתחדשות ענפים. מעל לגובה שלושה טפחים או מתחת לגובה זה – לא ברורות השלכות הכריתה, האם היא מועילה לעץ או מזיקה לו. בעצים אחרים, כדי שהעץ יתחדש ממקום גימום הגזע, יש לגמום אותו בגובה טפח (שמונה ס"מ). בקנים ובגפנים יש לגמום 'מן הפקק ולמעלה'. יש גם עצים שלאחר החיתוך לא יתחדשו לעולם, כמו הארז והדקל. המשמעות ההלכתית של קביעת הגובה של הגימום היא לגבי מקח וממכר.[12] במכירת האילן לצורך העצים (כגון להסקה), נכלל לרוב גימום של העץ באופן שזה יתחדש, ולכן צריך הקונה להקפיד לגמום את העץ בגובה המתאים, באופן שאכן העץ יתחדש. ארז ודקל אינם מתחדשים בעקבות הגימום, ולכן בארז ובדקל ברור שהמוכר התכוון למכור את כל העץ, אף אם הקונה יעקור אותו לגמרי.

1. גימום לצורך התחדשות העץ

מוצאים אנו בהלכה את פעולת הגימום לצורך התחדשות הצמח, ולכן אסור לגמום בשביעית את השקמה מעל פני הקרקע עד גובה עשרה טפחים, שכן פעולה זו דומה לזמירה, האסורה בשביעית. כמו כן לדעת בית שמאי, אסור לגמום את הגפן בשנתה הרביעית אם אינה נותנת די פירות, כי בכך מבטלים את מצוות רבעי. לאחר גימום גזע העץ, פעמים שהוא מוציא ענפים חדשים, ונשאלת השאלה האם הגזע המתחדש נחשב עץ חדש או חלק מן העץ הקודם. יש לכך שתי השלכות: האחת לעניין שביעית: ר' שמעון קובע שאם העץ נגמם מעל טפח, אזי הוא נחשב חלק מן האילן הקודם, ואילו אם העץ נגמם מתחת לטפח – הוא נחשב אילן חדש ('כנטיעה').[13] הגדרת האילן בתור עץ חדש או בתור חלק מן העץ הקודם, קובעת איזה שטח שמותר לחרוש סביבו בערב השביעית.[14] השלכה נוספת היא לעניין איסור ערלה. החוטר המתחדש נחשב אילן חדש, רק אם גוממים את הגזע עד הקרקע, ואז העץ גם אסור שוב באיסור ערלה.[15]

2. גימום לצורך עקירה

פעולת הגימום נעשית לפעמים בתור הכנה לעקירת העץ, ולכן גימום גפן בגובה פחות מטפח היא הצהרת כוונה על עקירתה, ודי בכך כדי שיוכלו לזרוע צמחים חד-שנתיים בקרבתה בלא לעבור על איסור כלאי הכרם.[16] הגימום שנועד לעקירת העצים, יכול להיות גם תשתית להכנת הקרקע לזריעה, ולכן הדבר אסור בשביעית. אך לדעת אבא שאול,[17] כשגוממים את העצים עד לקרקע ואין עוקרים אותם עם השורשים, אין אפשרות לחרוש את השדה, ולכן מותר לעשות כן בשביעית.

3. גימום גדר

מצאנו גם פעולה של גימום שאינה בעצים אלא בגדר אבנים. כשהגדר הוא פחות מגובה עשרה טפחים, אין  לסלק בשביעית את כל הגדר, אלא יש להשאיר לפחות טפח, כדי שלא ייראה כמכין את  שדהו לזריעה.[18]