אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ב"ה
גיזה ועבודה
גיזה ועבודה הן פעולות שהוזכרו בתורה שאין לעשותן בבכור בהמה טהורה כפי שנאמר[1]: "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך". איסור זה כולל עשיית מלאכה בהם וגזיזתם לצורך שימוש בצמר או בשיער שלהם. חז"ל למדו שאיסור זה כולל מלבד בכור הבהמה, את כל בעלי החיים שהם קדושים, כגון בעלי חיים שהוקדשו לצורך הקרבתם במקדש.[2]
חלק נכבד ממטרות גידול בעלי חיים היא שימוש בהם לצורך עבודה, נשיאת משאות, עיבוד הקרקע, שימוש בתוצרים שלהם: חלב, עורות וצמר לחימום ומלבוש, ובשר לאכילה כמקור חלבון זמין. ראה בהרחבה בערכים בהמה דקה 'ביות', ו'צמר'. בבעלי חיים שהם מוקדשים אין לעשות פעולות אלו.
אחת השאלות שדנו בה פוסקי זמננו האם מותר להרביע בבכור שנולד בעדר, וכתבו שאין לעשות פעולה בידיים או להכניסו במיוחד לשם כך[3] אך מותר להכניס בכור לתוך העדר כדי שיגדל שם, ואם הוא ירביע בעצמו אין בכך איסור[4].
לפרטי הדין השונים של 'גזה ועבודה' ראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ה'.
[1] דברים טו, יט.
[2] בבלי חולין קלה, א- קלז, א
[3] משום שהכנסה לצורך הרבעה נחשבת לעבודה שעובדים בבכור. למרות שאין חיוב הפרשה של הבכור, אין להכניסו במכוון לצורך זה.
[4] פתחי תשובה (יו"ד סי' שח סע' א), ראה מאמרו של הרב יגאל הדאיה שליט"א (אמונת עתיך 4 "הרחקת בכור מנקבות בעדר"), טעמו הוא שהאיסור הוא רק במעשה ההרבעה בידיים, ואם כן, אין חיוב הפרשה של הבכור מהנקבות.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
